היי לכולם!
אני מתחילה סיפור חדש שמאוד חשוב לי וקרוב לליבי ואני מקווה שיהיו עליו תגובות.
בשעות אפלות של שעמום אני ואחי יצרנו את העמק. זה בעצם מקום מופלא של משחקי דמיון שהכנסנו שם את כל הסדרות והאנשים שחשובים לנו ואנחנו יוצרם להם הרפתקאות.
זה כמו סיפור בהמשכים או משחקי תפקידים ששנינו מספרים זה לזה. והיום החלטתי לשתף גם אותכם.
זה הכול רעיונות מקוריים עם המון דמויות לא שלנו מהמומינים עד הארי פוטר.
מקווה תהנו.
Image may be NSFW.
Clik here to view.
העמק - ההתחלה
דיסקליימר: כל הדמוות חוץ ממני ומאחי אינן שיכות לי אלא לסופרים וליוצרים המקוריים.
מומין אבא שכב בעצלתיים על הערסל שלו. היה זה תחילת האביב והציפורים צייצו. למען האמת היה לו דיי משעמם, והוא ציפה למשהו די הרפתקני ומשעשע שיבדר אותו ויוציא אותו מדיכאון השיעמום שתקף אותו. לא מודע לזה שמשאלות לפעמים מתגשמות.
לפתע נשמעה צרחה מבית המומינים.
"המרק שלי!" צעקה מומין אמא ויצאה כולה שחורה מכף רגל עד ראש.
מומין אבא נפל מערסלו ורץ לאישתו.
"מה קרה מומין אמא?" הוא שאל מבוהל.
"מישהו שם פלפל במרק שלי!" היא אמרה עצבנית, ולפתע משום מקום צצו שתי דמויות צוחקות רצות עם שק מלא אוכל מהמזווה של המומינים.
"שלום פרייארים!" נשמע צחוק ערמומי מהדמות הגברית בעוד הדמות הנשית מנסה לסחוב על גבה את שק האוכל הענקי.
"מי אתם?!" שאג מומין אבא.
"אנחנו?? אנחנו שוכני המעבדה, ותזכרו את השם!" צחקה הדמות הגברית בעלת הזקנקן.
"יאס מספיק אנחנו לא צוות רוקט" אמרה הדמות הנשית בעלת השער החום והחיבה המשונה לנעלי פלטפורמה לבנות.
"מי זה צוות רוקט?" שאל מומין אבא.
"או שיט ספוילר מוקדם מידי..." אמרה הדמות הגברית ושני האחים (כן הם אחים) ברחו מצחקקים להם.
"אז אתה אומר הם קוראים לעצמם צוות רוקט?" שאל המפקח שותה תה אצל מומין אמא.
"לא הם קראו לעצמם שוכני המעבדה" אמרה מומין אמא עדיין מזועזעת מהמקרה.
"מוזר מאוד" אמר המפקח.
"אז תטפל בזה?" שאל מומין אבא נרגש בעצמו.
"כן כן...אגב ראיתם את ביימבל?" שאל המפקח נהיה אדום כעגבניה.
סנופקין שכב ליד חכתו על יד הנהר. האביב תמיד גרם לו לחזור לבית המומינים והוא ניצל את מזג האויר הנוח בשביל בטלה.
מומין , סנורקה, סניף, ומאי הקטנה התיישבו לידו.
איך שסנופקין קלט את מאי הוא נהיה אדום. היה בה משהו שונה, משהו קצת בוגר יותר מבדרך כלל. הא גם גבהה בחורף הקודם.
הוא שם לב שהרבה לחשוב על מאי הקטנה במשך הטיול שלו בהרים הצפוניים השנה. מחשבות לא כל כך תמימות וזה הביך אותו.
מאי נופפה לו לשלום והוא ניסה לא לחייך חיוך דבילי. סנורקה מצידה ישבה ליד מומין אהובה. סניף היה עסוק בלאכול מהמרק שסנופקין הכין.
"שמעתם על מה שקרה למומין אמא?" שאלה סנורקה.
"כן אחותי אמרה שהמפקח מטפל בזה" אמרה מאי. סנופקין לא ידע על מה מדובר, הרי רק אתמול חזר ממסעו לארץ הצפון.
"מה קרה?" הוא שאל.
"שני אנשים פוצצו לאמא את המרק וגנבו לנו את כל האוכל מהמזווה!" אמר מומין נסער.
כולם הביטו בסניף. הוא בהה בהם בחזרה.
"זה לא אני!" הוא אמר.
"מוזר מאוד" חשב סנופקין.
לפתע נשמע פיצוץ אדיר מאחד העצים. כולם הביטו לשם.
"אמרתי לך שאי אפשר להתקין פה כסא מפלט!" צעקה הדמות הנשית שחורה כולה.
"לא אכפת ל ננסה עץ אחר, במילא העמק מלא בעצים מתאימים!"
"יאס!"
"אל תגידי לי נהיית עלפית פתאום?"
"לא יותר משאתה מורף"
"מה?"
"מי?"
"ומי גנב לי את עוגת הגבינה?!"
"שש. הבט הינה סנופקין וסנורקה השמנה"
"למי קראתם שמנה?" צעקה סנורקה לשתי הדמויות שעמדו שחורים ליד העץ.
"הי יש לי רעיון בוא נצלם אותם ונמכור לאנשים במאות דובלונים (כסף של המומינים)" אמרה האחות ששמה הוא כהנא.
"רעיון גדול אחות" ענה אחייה הקרוי בשמו בישראל בשם יאס. (האמת זה יאסון אבל זה קל יותר ככה).
ומיד שלפו שתי האחים מצלמה וצילמו את המומינים ההמומים, וברחו בצחוק מרושע.
"מה לעזאזל קורה כאן?" שאל מומין. סנורקה האדומה מהעלבון תכננה בראשה תוכניות לתפוס את שת עושי הצרות הללו, בעוד סנופקין המשיך לבהות במאי הקטנה.
"המרק שלי!" נשמעה צעקה מבית המומינים כשעשן שחור עולה מהדלת.
זהו מקווה אהבתם:) אשמח לתגובות