יש בחיים מצבים שמוציאים מאיתנו את הרוע. אני בדרך כלל מנסה להיות מודע לכך ולא ליפול להתנהגות רעה, אבל הפעם אני מתכוון, במודע, להיות רעעעעע.
ובכן, ביום שישי, ה-6 בנובמבר 2015, הצטרפתי לטיול של קבוצת דוד ואחיקם אל ההתישבות היהודית המתחדשת בכפר התימנים שמול השילוח. היום המקום נקרא סילוואן - איזור ערבי עויין במזרחה של ירושלים ונראה כמו הפאבלות של ירושלים. את הפאבלות של ריו לא ראיתי בעיני אלא רק בצילומים של המרוץ למיליון, אבל זה נראה דומה מאוד. בתים שבנויים אחד על השני ללא תכנון וערימות של אשפה בכל מקום.
Image may be NSFW.
Clik here to view.
אבל כמו תמיד, אין רע בלי טוב, והמקום הוא גן עדן לחתולים שרובם נראים די מטופחים.
Image may be NSFW.
Clik here to view.
במהלך הטיול זכינו להסבר מפי בעז, מתושבי המקום, על ההיסטוריה של השכונה: יהודים הגיעו לתימן עוד בתקופת שלמה המלך, כ-1000 שנה לפני הספירה. עוד יהודים הגיעו אחרי חורבן בית ראשון, בערך 800 שנה לפני הספירה. יהודי תימן ערגו וחיכו כל השנים להזדמנות לחזור לארץ ישראל וההזדמנות הזו נקרתה להם רק בשנת 1882, אולי בעקבות פתיחת תעלת סואץ. יהודים מתימן התחילו להגיע לירושלים אבל יהודי ירושלים (הספרדים - המוסלמים לא הרשו לאשכנזים להתגורר ברובע בגלל החוב על בנית בית כנסת ר׳ יהודה החסיד) לא ידעו איך להתיחס לתימנים מפני שהם נראו והתנהגו כמו ערבים. לכן יהודי תימן עברו להתגורר במערות קבורה על ההר שמול עיר דוד. הם גרו שם במשך זמן מה עד שנוצרים אוהבי ישראל הציעו להם לעבור לבתים מסודרים במוסררה. הם אכן עברו אבל כשהבינו שהנוצרים רוצים להעביר אותם על דתם הם חזרו אל מערות הקבורה שלהם. הם חיו במערות עד שהרב פרומקין יסד את אגודת נידחי ישראל ובנה 64 יחידות דיור על הגבעה, בלב שכונה פלסטינית שוקקת חיים מזה מאות שנים, כמו שרואים בתמונה הבאה. בשכונה היה בית אחד בן שתי קומות ששימש כבית כנסת. זהו המבנה בעל שלוש הכיפות.
Image may be NSFW.
Clik here to view.
היות והתימנים ידעו איך מסתדרים עם מוסלמים הם לא נפגעו קשה בפרעות 1929. הם פונו לירושלים בעוד מועד והמוכתאר שמר על רכושם. אבל בשנת 1938 הערבים כבר הבינו שדוואלה מענה (הממשלה איתנו) והמצב נהיה שונה לגמרי. הפעם הגיעו האנגלים עם משאיות, העמיסו את כל האנשים ולקחו אותם לירושלים. הערבים בזזו את הכל, החריבו והשתלטו על הבתים. מאז ועד לאחרונה לא היו יהודים בכפר התימנים בסילוואן.
ההיסטוריה של כפר התימנים מתוארת יפה במאמר הזה: http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_13.4.pdf
בשנים האחרונות התחילו היהודים לחזור לבתים ששייכים להם ובנתיים יש מספר בתים בבעלות יהודית שחיים בהם הרבה מאבטחים וגם כמה משפחות של גיבורים. הטיול הזה היה אל ארבעה בתים כאלה.
התחלנו בבית פרומקין שנקרא על שם הרב פרומקין הנזכר לעיל. בבית גרות מספר משפחות ויש להם את כל הלוקסוס של מתנחלים בשנת 2015. כלומר:
* פינת חי קטנה
* טרמפולינה - אביזר חובה בגינה של מתנחלים
* חתול
* פינת מנגל
* צוות מאבטחים. מסתבר שלא כדאי ללכת לבד בסמטאות שמובילות לבתים. לכן, כל פעם שמישהו רוצה לחזור עם שקית חלב מהמכולת הוא יכול (אך לא חייב) להזמין שני מאבטחים שהולכים איתו את הדרך הקצרה. בהתחלה לא הבנתי מדוע קבוצה של אנשים שחלקם חמושים צריכה מאבטחים וגם בסוף לא הבנתי מדוע. אבל אני ביקרתי במקום במשך שלוש שעות בלבד וכנראה שהערבים מקומיים החליטו להתנהג בהתאם בדיוק בזמן הזה, או שהיו בסשן ההסתה שלהם במסגד במה שהם קוראים תפילות יום שישי.
צפינו על העיר העתיקה מזוית לא מוכרת לנו. הנוף היה יכול להיות נחמד לולא כמויות האשפה האין סופיות בכל מקום.
משם הלכנו לבית יונתן (פולארד). בנין ענקי שבו גרות מספר משפחות. עלינו לגג וצפינו מסביב. אני הבעתי את דעתי שלפי כל מה שקראתי בויקיליקס, פולארד חייב למות בכלא האמריקאי מפני שהנזק שהוא גרם עולה פי כמה וכמה על התועלת. אני יודע שזו דעה לא פופולארית בבניין שנקרא על שמו, אבל האמת חייבת להאמר. לפעמים. בית יונתן מצולם בתמונה הבאה.
Image may be NSFW.
Clik here to view.
ליד הבית חנה הרכב שמסיע את המאבטחים לעבודה שלהם בבתים. קצת קשה להאמין אבל הוא בן פחות מחצי שנה. נו ... אין רע בלי טוב. עם מכונית מכוסחת ברמה כזו לא צריך להזהר מלדפוק את הפגושים כשמסתובבים בסמטאות הצרות.
Image may be NSFW.
Clik here to view.
משם המשכנו לבית הדבש. זהו הבית בן שתי הקומות עם שלוש הקשתות ששימש כבית כנסת. הבית פונה מיושביו הערבים על ידי מדינת ישראל, המשטרה וכוחות מיוחדים, רק שבועיים לפני כן ובעז הסביר לנו איך זה עובד. מסבר שהערבים שגזלו את הבית ב-1938 יוכלים להשאר לגור בו כדיירים מוגנים עד יום מותם או עד שהם עושים שינויים בבית. אותו פולש ערבי החליט לבנות מעל הקשתות וכך אפשר היה לפנות אותו בצו של בית משפט אחרי הליכים שנמשכו שנים. בתאור בית הכנסת מסופר שהערבים המקומיים לא נתנו ליהודים התימניים לשאוב מים מהמעיין בתחתית הגבעה ולכן היהודים בנו בור מים בחצר בית הכנסת. היה מרגש להכנס אל בור המים אבל התאכזבנו מכך שהערבים פרצו את הדופן שלו והשתמשו בו כלול תת קרקעי.
Image may be NSFW.
Clik here to view.
Image may be NSFW.
Clik here to view.
על הקירות ליד בית הדבש ציירו השכנים מסבירי הפנים סימלים של דו קיום ואחוות עמים
Image may be NSFW.
Clik here to view.
וגם ססמאות בשבח בעלי הבתים שבאים לדרוש את רכושם הנגזל
Image may be NSFW.
Clik here to view.
משם המשכנו לבית האחרון - בית רחל. בית גדול בן חמש קומות, מתוכנן בטוב טעם. הבית הזה נקנה מבעליו ומיושב על ידי בחורים צעירים שזו להם סוג של עבודה ומגורים נוחים. למעט השכנים.
בדרך חזרה עברנו ברחוב המסחרי של סילוואן, לא רחוק מבריכת השילוח. היו שם התגודדויות של ״צעירים״ שניסו לפתח איתנו דיון אודות ההתכנות של שלום בין עמינו המסוכסכים. הם טענו שאנחנו לא רוצים שלום. אני הבעתי את עמדתי החד משמעית בשאלה הזו וציינתי בפניהם שאם הם לא יתאפסו על עצמם ויתחילו להתנהג כמו בני אדם נורמליים אז כולם יצטרכו להתחפף מפה. ראינו די מהר שמתפתח דו שיח של חרשים ולכן המשכנו בדרכנו חזרה לשער האשפות.
תודה רבה לדוד ואחיקם, למדריך דודאחיקם, לבעז על ההסברים ולתו נכה שבזכותו חניתי ממש ליד שער האשפות. אם מישהו תוהה איפה הרוע במאמר הזה, הוא בשימוש בתאריכים נוצריים היכן שפשוט יותר להשתמש בתאריכים עבריים, כמו למשל תרפ״ט. ואם בטיול הבא ימשיכו החפירות בנושא זה אז אעבור לתאריכים הינדיים שהם עבודה זרה עם המון אלילים ולא רק אחד.