הוי כפות רגלי האומללות, הוי בהונותי הדוויות
כל משקל גופי מוטל עליכן יום תמים והוא משקל לא מבוטל...
ואני עוד מוסיפה עוון על פשע, ואוזקת אתכם בסד הענויים של נעלי עקב לוחצות
לבטח עודכן זוכרות את תור הזהב, בטרם זקף האדם הקדמון את קומתו, כאשר הוא הלך על ארבע, וכפות הידים חלקו עימכן בעומס
ועתה... ( דרווין, דרווין - מי יגול עפר מעיניך...)
אתן נאלצות לעבוד כל הזמן בעבודת צוות: כל המיפרקים ביחד - אין מקום לעבודה סוליסטית
ביחד - בריקוד, בהליכה, בריצה, בקפיצה - אני כיועצת חינוכית לשעבר יודעת עד כמה קשה לעבוד בצוות : לתאם מטרות, עמדות...
ואפילו פה אין לכן למחות, להציג בלשון רהוטה את מצוקתכן
אולי בעומק לבכן אתן רוצות לנטוש אותי
שנים רבות נשאתן בעול,אולי עתה אתן רוצות להצמד לגוף קליל יותר, גבעולי יותר
לגברת אשר מלתחת הנעלים שלה כוללת נעלי ספורט וקפקפי בריאות למיניהם....
ואני - סהדי במרומים - מעדיפה להימנות על בית חלוץ הנעל - ללכת יחפה, לחוש את קרירות מירצפות ביתי, את חמימות אדמתי, את לטיפת קני הדשא במידשאה בגינתי
אשר נושאת סבלכן בדממה, את קולות האנקה - אני משמיעה!
נאנקת מכאבי רגלים...