הסטוריה:
אני מקבלת חיסון נגד שפעת, מעל ל-10 שנים. החיסון תמיד עבר בשלום. לפני שנתיים, האחות נתנה לי ישר בשריר ובמשך חודש, היה לי אדום ונפוח מהכתף עד המרפק וזה כאב נורא. שנה שעברה, אמרתי לאחות, שתצבוט את השריר, לפני שנותנת את החיסון. קיבלתי למחרת דפיקות לב חזקות.
הפעם, הגיעה ד'ר נוימן, בלי שהתלוננתי. אמרתי לה, שתצבוט לי את השריר. "כמובן", היא אמרה. היא נתנה לי גם חיסון נגד דלקת ריאות, בשתי הזרועות. "כאב"? היא שאלה. האמת, לא הרגשתי את הדקירה בכלל. "את גיבורה", היא אמרה. אמרתי לה, שעברתי כל כך הרבה דברים, שזה קטן עלי. "את הגיבורה שלנו", היא אמרה.
לא התנפח, כי היא שפשפה את המקום היטב. לא קיבלתי דפיקות לב ורק כשנוגעים במקום, הוא כואב. תודה ד'ר נוימן.
בסוף...
בסוף... אני מוצאת פתרונות. אבל למה רק בסוף?
הכל עובר בסוף, גם הדברים הטובים וגם הדברים הרעים. גם גל הטרור יעבור בסוף.
משפחתולוגיה
נכדי בן ה-6 וחצי, התאהב בילדה בת 14, בת כיתתו של אחיו. כאשר היא ביקרה את אחיו. הוא ראה, שיש לה נמש על הפנים. הוא הפסיק לאהוב אותה.
קיבלתי שני נגעים על הפנים והתפלאתי, שבמפגש האחרון, הוא אמר לי : "אני אוהב אוהב אותך סבתא מאוד".
בשורה משמחת
מבין 700 חולי ALS, מחלק משרד הבריאות 20 מחשבים לחולים, שלא יכולים לדבר ולא יכולים להזיז את הידיים.
אני זכיתי!