המחשב תוקן, אז פתחתי פייסבוק חדש ודף לבלוג {אני אשמח להסבר על פייסבק, לי שיש זמן}
כל הקרדיט על הביטוא שייך לשחר!
מממממ.... אפשר תגבות,לשם שינוי? ומי שרוצה שאני אכתוב שפנפנים שלו מוזמן לכתוב בתגובות!
תהנו.
הספרייה.
הריוני קפאה במקומה כאשר הספרייה נמלאה בצעקות. נוויל נחקר על ידי הארי, רון ונוט, כאשר ג'יני ודפנה מנסות להתערב בשיחה. הרמיוני קמה על רגלייה וצעקה בקול שגרם לה להישמע כמו פרופור מקגונגל בצורה מפחידה, "שקט בבקשה. נוויל, ספר לנו את כל מה שאתה יודע."
"אני לא יודע הרבה, אבל חזרתי לחדר המועדון אחריי הפגישה השבועית שלי עם פרופסור מקגונגל וחנה, וחדר המועדון היה בפאניקה, אנשים צרחו כמו מטורפים. אני נדחפתי בתוך הקהל וראיתי את פרקינסון מתמוטטת בתוך שלולית של דם."
"מה?!" צרחה דפנה.
"הרחפתי אותה מיד למרפאה ושלחתי את לבנדר להביא את פרופסור סינסטרה, שביקש ממני לקרוא לך ולהארי." סיים נוויל.
הרמיוני ראתה את ההלם שהיא הרגישה משתקף על הפנים של כל שאר החבורה. "דפנה, לכי ותבקשי ממדאם פומפרי לראות איך פנסי מרגישה."
דפנה הנהנה לכיוון הרמיוני ופנתה אל נוט. "תיאו, לך וקרא לדראקו מהר. תספר לו מה קרה, ותגיד לו שאני אפגוש אותו במרפאה."
הרמיוני הייתה מבולבלת. היא לא הבינה למה פנה דרשה שדראקו יגיע למרפאה, אל כרגע לא היה הזמן לשאול למה דפנה צריכה את החמוס.
הרמיוני חלקה מבט מבוהל עם שלושת הגריפינדורים לפני שהם התחילו לרוץ לכיוון חדר המועדון של גריפינדור. היא עקבה אחריי דפנה אל מחוץ לדלת.
המרפאה
השקט והשלווה של המרפאה היו ברכה בהשוואה לאווירה המטורפת בספרייה לפני חמש דקות. דפנה נראתה כאילו נרגעה מעט כשראתה את המבט השליו של פנסי מתחת לסדין. מאדם פומפרי מיהרה להשמיע קולות השתקה קדחתניים.
"בבקשה, מאדם פומפרי, תספרי לנו מה מצבה של פנסי?" ביקשה דפנה.
"היא תחת כישוף שינה כרגע, אך היא נפגעה מקללה מגעילה במיוחד. אני מאמינה שזו אותה קללה שהשתמשו בה עלייך, מר מאלפוי, בשנה השישית שלך."
הרמיוני קפצה במקומה והסתובבה. מתי מאלפוי הספיק להגיע לשם?
"היא תהיה בסדר?" שאל דראקו בקול דואג.
"יש לה יותר מזל משהיה לך, מר מאלפוי, הקללה הייתה חלשה הרבה ויצרה נזק מינימאלי. לא יהיו למיס פרקינסון צלקות ואחרי יום או יומיים היא תוכל לחזור לשיעורים. אני כבר נתתי לה שיקוי שמחדש את הדם."
מאלפוי ודפנה נגשו לפנסי. הרמיוני הרגישה מגושמת, כאילו היא מסיגה את הגבול ברגע אינטימי. דפנה נישקה את מצחה של פנסי. "שני טוב, פנסי, אנחנו נחזור מחר."
מאלפוי לא אמר כלום. הוא פשוט אחז את ידה לזמן קצר. הרמיוני פנתה ללכת. "לאן את חושבת שאת הולכת, גריינג'ר?"
"חזרה לחדר המועדון, בסדר?" היא ירתה בחזרה.
"ובכן, תחשבי על זה שוב. את תחכי פה עד שדפנה ואני נהיה מוכנים ללכת."
הרמיוני הרגישה שהיא מאבדת את קור הרוח שלה. איך הוא מעיז לדבר אליה כאילו היה אבא שלה? מי אמר שהוא הבוס שלה ושמותר לו לומר לה מה לעשות?
"סלח לי? אני חושבת שאתה טועה, מאלפוי. אני אלך מתי שמתחשק לי, ואין שום דבר שאתה יכול לעשות בקשר לזה."
מאלפוי נתן לה מבט מצמית כשאמר "נצטרך לראות בקשר לזה. עכשיו תפסיקי לעשות סצנה וחכי בשקט."
במשך חמש שניות הרמיוני הייתה המומה. מאלפוי גיחך והפנה את תשומת ליבו בחזרה אל פנסי. "מי לעזאזל אתה חושב שאתה-" ההתקפה החריפה של הרמיוני נקטעה על ידיי הגעתה של פרופסור מקגונגל.
"מר מאלפוי, מיס גרינגראס ומיס גריינג'ר, מישהו מכם יכול להגיד לי מה קרה? פרופסור סיניסטרה נראה די מבולבל ולא מסוגל להסביר את המצב."
הרמיוני רתחה כאשר מאלפוי הסביר בשלווה לפרופסור מקגונגל את המצב. מי מת והפך אותו למלך של הוגוורטס? בעצם, אל תענו על השאלה הזו. הוא ניסה להרוג את המנהיג הטוב ביותר שהיה להוגוורטס כבר הרבה מאוד שנים. הרעיון שהניסיון יעזור לו להנהיג הרגיז אותה כל כך שהיא הרגישה כאילו היא עומדת להתפוצץ.
דראקו היה משועשע כאשר הוא ראה את ההבעה הזועמת על פנייה של גריינג'ר. הוא ידע כמה זה מפריע לה לקחת צעד אחד אחורה. היא הייתה האחת ששלטה בכל מצב, והוא הוציא אותה מהשליטה שלה. הוא נהנה במיוחד מלהגיד לה לא ללכת בלעדיו ובלעדי דפנה, אבל הוא ידע שרק נוכחותה של פרופסור מקגונגל הצילה אותו מהרצאה של גריינג'ר. למרות שזה היה משעשע לעצבן אותה, הוא עשה את זה למען הבטיחות שלה. הסיפור על כך שפנסי הובלה למרפאה עומד להכעיס לא מעט סלית'רינים נוספים. גריינג'ר עומדת להיות ברשימת החיסול למען נקמה.
חדר המועדון של גריפינדור
למעלה, בחד המועדון של גריפינדור, הארי טיפל בבלגן שנוצר. פרופסור סיניסטרה הוכיח את עצמו כחסר תועלת בטיפול במצב. עד כה הארי הצליח לנקות את החדר המשותף במידה מסוימת. הוא נתן לג'יני את משימת הרגעת בני השנה הראשונה ובני השנה השנייה שהיו נסערים יחסית. הוא אסף את רון, דין ושיימוס והם הלכו לפטפט עם בני השנים האחרות ולאסוף מידע. נוויל ניסה להמעיט את חשיבות הדבר בעיניי הבתים האחרים. עד עכשיו, חנה מהאפלפאף שמרה תחת שליטה את הרייבנקלואים שהסתקרנו אך לא התעניינו יותר מדי. אף אחד לא הצליח להבין את התגובה של סלית'רין והארי היה מודאג בקשר לבטיחות של הרמיוני.
זה לקח לפחות שעתיים בשביל לפנות את חדר המועדון. הארי היה מעוצבן מכך שהם לא מצאו שום רמז. העובדה שחדר המועדון היה ריק באותה שעה תסכלה את הארי והדהימה אותו. מישהו היה חייב לראות משהו. בני השנה החמישית נראו חשודים במיוחד. נראה שהם התירו לדניס קריווי את כל הדיבורים ונראו כאילו מאוד לא נוח להם.
רון ניגש אליו. "מצטער, חבר. ניסיתי את כל מה שיכולתי, אך עד כה אף אחד לא אומר דבר."
הארי נהם. "אני לא מאמין שאנחנו לא יודעים כלום. אני יודע שבני השנה החמישית הארורים ראו משהו, אבל הממזרים הקטנים לא אומרים דבר."
"הארי, אתה שמעת משהו מהרמיוני?"
"לא, אל אני מתכוון לעלות עוד רגע למרפאה בשביל לבדוק מה שלום פרקינסון ואז, אני מקווה, אני אמצא את הרמיוני ואבדוק מה קורה איתה."
"אוקיי, תודיע לי ברגע שאתה יכול. אני אשמור על חדר המועדון בשליטה, ואמשיך לנסות להשיג מידע."
חדר המועדון של סלית'רין.
דראקו ליווה את דפנה וגריינג'ר לחדר המועדון. הוא לא פקפק ביכולת של המכשפות להגיע אליו בשלום, אבל הוא ידע שעצם נוכחותו תשיג עוצמה נוספת של אבטחה. גם אם לא כולם אהבו את העמדה שלו הפסקת האש הקרה עם הגריפינדורים, אף סלית'רין צעיר מעולם לא תקף אותו בגלוי.
שתיקה השתחררה בחדר המועדון כאשר הם נכנסו בדלת. למעשה, הוא הרגיש את העוינות כלפי גריינג'ר. היא הייתה חייבת להרגיש גם בכך, בגלל שהיא התקרבה עליו בצורה בלתי מורגשת. דראקו העביר את מבטו סביב החדר פעם אחת, מאתגר את כולם להעז ולעשות משהו. כמה מבני השנה הרביעית ניסו לנעוץ בו מבטים מפחידים, אך עד מהרה איבדו את האומץ שלהם.
"מה שלום פנסי, דרייק?" שאל בלייז, שנראה אדיש לחלוטין למצב.
"היא תהיה בסדר. היא נחה כרגע, אבל מאדם פומפרי חושבת שהיא תוכל לעמוד על הרגליים כבר מחר כאילו כלום לא קרה."
תיאו בא, והניח את זרועו סביב כתפיה של דפנה. "את בסדר, אהובה?" הוא שאל.
דפנה הנהנה והניחה את ראשה על כתפיו של תיאו. הרמיוני הביטה סביבה בקבוצת בני השנה השביעית וראתה את הדאגה ואהבה שולם הרגישו לפנסי. מי היה מאמין שלסלית'רינים באמת יש לב. היא הרגישה את העיניים הנעוצות בה, הביטה למעלה וראתה את סנייפ מביט בה בריכוז. היא הרגישה שהוא יכול לקרוא את המחשבות שלה בצורה מעצבנת. היא לא הכירה דיוקנאות, למרות שהם היו בחיים קודם, יכול להיות שיש להם כישרונות מיוחדים.
כשהיא מרגישה כאילו היא כבר פלשה יותר מדי לצער של הסלית'רינים, הרמיוני איחלה בשקט לכולם לילה טוב ועלתה למעונות שלה. היא הייתה מודעת לכך שמאלפוי עוקב אחריי הצעדים שלה. היא רעדה מעט.
"סוורוס, תעשה לי טובה - פקח עין על בני השנים הנמוכות הלילה, אני יודע שהם הולכים לנסות לנקום." אמר דראקו. "אני חוזר למרפאה. בלייז, תיאו, תהיו האחרונים שיוצאים מהחדר הזה הלילה. דפנה, אל תישארי כאן יותר מדי זמן. אני לא רוצה שאף אחד ינסה להתגנב לחדר שלך ושל הרמיוני." דראקו עזב.
"הוא הופך ליותר שתלטן בכל יום. אני מאמין שגריינג'ר מדביקה אותו. בסוף הוא עוד הולך להתחיל לבדוק את שיעורי הבית שלנו." אמר בלייז.
דפנה גיחכה ונתנה לשני הבנים נשיקה על הלחי. "יותר טוב שאני אלך, לפני שדראקו יחזור בשביל לראות שאנחנו עושים בדיוק כמו שהוא ציווה. שלא כמו הרמיוני, הייתי שם בעברו כאשר הוא קילל אותנו בגלל אי - ציות."
מרפאה.
הארי עצר בדלת של בית החולים. הוא הגיע לשם וקילל לעצמו. מאלפוי יהיה מקולל כאן. הוא פתח את הדלת מוכן לעימות עם מאלפוי.
"מאלפוי, מה שלום פרקינסון?"
הבלונדיני הסתובב, עיניו מצטמצמות למראה הארי.
"פוטר, מה לעזאזל לא בסדר איתך?" הוא צעק.
"מה? מה עשיתי?"
"בתור התחלה, זו לא הייתה סתם קללה שפגעה בפנסי, זו הייתה קללת סקטומספרה. אתה נותן הדרכות לצבא גריפינדור בקשר להרג סלית'רינים? אני בטוחה שפרופסור מקגונגל ממש גאה."
הארי היה כרגע עוד יותר עצבני על הבית שלו. איך זה שאף אחד לא טרח לספר לו? לדעת פחות ממאלפוי מעולם לא היה חוויה נעימה. "לא, אידיוט. להביא צבאות להוגוורטס זה יותר הקטע שלך."
למעשה, הארי הרגיש שמאלפוי מתרעם על זה. הוא הסתכל על הארי, נראה מאיים כמו שנראה בעבר. "לך תזדיין פוטר. אני לא רואה את הסלית'רינים תוקפים. נראה לי שעכשיו זה ילד הפלא שצריך לשמור על הבית שלו בשליטה."
הארי לעולם, לעולם, לא יודה בזה, אפילו לא על סף מותו, אבל הוא פחד באותו הרגע ממאלפוי בפעם הראשונה. הוא לא הצליח להבחין בזה כאשר הבלונדיני חזר להוגוורטס, אבל דראקו היה הרבה יותר חזק לאחר שהוא עזב בקיץ שעבר בסוף הקרב. לא רק שנראה שהוא גבה בראש, אבל היה לו נוכחות מאיימת שהזהירה אותך בשקט שלא לדחוף אותו חזק מדי.
"היא בסדר. לא תודות לך. היא תחת כישוף השינה של מאדם פומפרי כדי שהגוף שלה יוכל להתאושש בשקט."
ככל שהארי שנא לשאול את זה, הוא שאל. "והרמיוני?"
מאלפוי נחר בבוז. "אל תדאג, הנסיכה היקרה שלך בסדר. היא בחדר המועדון עם בלייז, תיאו ודפנה בתפקיד הבייביסיטר. סוורוס גם ישמור הערב דרך הדיוקן של סלית'רין. שלא כמוך, אני שמתי אמצעי בטיחות, בשביל לשמור עליה. עשיתי את זה גם לפני שפנסי הותקפה."
עכשיו הארי הרגיש אפילו יותר טמבל. מקגונגל הזהירה אותו והוא לא עשה דבר, בזמן שמאלפוי ווידא שהרמיוני בטוחה ומוגנת. לעזאזל. הוא שנא להיות מאחורי סלית'ריני, אבל להיות מאחורי החמוס היה מרגיז במיוחד.
הארי חשב לרגע על המצב, כאשר הוצמד בכוח לקיר. מאלפוי הצמיד את זרועו על צווארו. האר נלחם ברצונו להלחם והביט בסלית'ריני העצבני. "אם פנסי תותקף פעם נוספת, פוטר, אני מזהיר אותך, אני אהיה צמא לדם שלך. לא אכפת לי אם תיפצע בהגנה עליה אישית, אני אבוא אחרייך ואתה תתפלל שוולדמורט היה מצליח להרוג אותך."
מאלפוי טרק את הדלת למרפאה בזמן שהארי עיסה את גרונו.
תצביעו בסקר,
תגיבו,
טל סול -שמאושרת שחזר לה המחשב-