אחרי חמש שנים ארוכות חזרתי אל האבנים אל החוף ואל הגלים שמלחכים את העיר האבודה
אל מקום שבו הטבע הים והסטוריה רבת שנים שרויים בהרמוניה מתמדת
.
"והורדוס בחר לו על שפת הים עיר אחת אובדת...
ובנה את כולה אבנים...
והקים נמל גדול מנמל פיראוס... וקרא לעיר קיסריה" (יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים ברומאים א כ"א ה-ח)
ההסטוריה מספרת שהעיר קיסריה והנמל נבנו בימי המלך הורדוס (4-37 לפנה"ס.)
.לאחר חורבן ירושליים הפכה קיסריה לעיר גדולה וחשובה בישראל, בה גרו, יהודים פגאנים נוצרים ושומרונים.
קיסריה נחרבה עם עליית השלטון המוסלמי, נבנתה חלקית שוב במאה השמונה עשרה וננטשה שוב עם הקמת המדינה.
.
מאז ועד היום קיסריה והנמל, הם שמורת טבע מוגנת וגן לאומי שמור ומטופח, אחד מהידועים בעולם.
אחרי שסיימתי לטייל בין השרידים של העיר העתיקה, ירדתי לחוף אל אמת המים הגבוהה של העיר קיסריה
האמה עדיין שמורה יחסית ומהווה מקום מועדף לצילומים.
חלקים מהאמה מכוסים בחול, וקטעים מסוימים מגודרים בשל סכנת התמוטטות.
צילום בתוך אחת הקשתות, מאבן כורכר, משם המשכתי את חוף האקוודוקט הפסטורלי.
חוף שליו עם חולות לבנים ומפרצי תכלת טורקיז
זהו חוף שממלא אותך באנרגיות טובות
מקום נפלא לטייל, לאנשים ובעלי חיים כאחד
כחול בעיניים...
הים הכחול והחול הלבן...
כמו צבעם של דגלי ישראל המתנוססים שם לגאווה, מכל מבנה..
הרשומה הזאת מוקדשת לידידי גיקו ג'קוביני - יעקב חגואל - המוהיקני האחרון
איש יקר שהלך בטרם זמנו, אדם שאהב את החיים ואת הים במיוחד.. יהי זיכרו ברוך!
