לפני כמה ימים, כשהסתובבתי באיזשהו קניון בהמתנה לפני פגישה שהיתה לי, יצא לי להתקל במישהי שהיתה מנהלת (לא ישירה) שלי בעבר. היא עזבה את החברה כמה חודשים לפני שאני עזבתי אותה, שתינו לטובת עבודות אחרות. התחושה שלי ץמיד היתה שהיא לא עזבה לטובת הצעה טובה יותר, אלא הועזבה בגלל בעיה כזו או אחרת (למרות שמן הסתם לא ממש חושפים מצבים ושיקולים כאלו לעיני העובדים - לכן זו תחושת בטן). וממה שידוע לי, בניגוד להרבה מנהלים אחרים במצבה, היא לא המשיכה לעבוד בתעשיית ההיי טק למשך תקופה ארוכה לאחר העזיבה שלה.
ישנן נשים רבות שפורשות בשלב מסוים מתעשיית ההיי טק לטובת השקעה גדולה יותר בבית, או למען קריירה חלופית. גם גברים לא תמיד שורדים בתעשייה לאורך זמן, אבל התחושה שלי היא שרק מיעוט מהגברים פורש בגלל מטרה אחרת (קריירה אחרת, רצון להשקיע יותר בבית) אלא רובם פורשים בגלל שהם פוטרו ולא הצליחו למצוא עבודה חלופית. אצל נשים אמנם ייתכן מאוד שהיה טריגר לשינוי הזה בגלל פיטורים, אבל לרבות מהן יש הזדמנות לעיתים קרובות לעשות "חושבים" לגבי המשך הקריירה שלהן, והרבה יותר מקובל מבחינתן להשקיע באפיקים אחרים שמעניינים אותן. חלק מזה אולי נובע משוביניזם מסוים שלפיו מצפים מהגבר להמשיך לפרנס את המשפחה (ואין הרבה עבודות חילופיות שבהן הוא יוכל להרוויח כמו בהיי טק) אבל הקריירה של האישה לא נחשבת חשובה באותה מידה, ולכן יש לה חופש לבחור עבודה פחות רווחית ויותר מספקת (או כזו שתאפשר לה לבלות יותר זמן עם הילדים).
אבל תמיד היתה לי תחושה שאצלה הפרישה נבעה משיקולים של חוסר ברירה ולא רצון ספציפי לעזוב את התחום. אני מודה שאחת הסיבות שתמיד נראו לי מוזרות לכך שהיא עזבה היתה שבמשך תקופה ארוכה היא נחשבה לכוכבת עולה בחברה. יש אמרה בהיי טק שמנהלים רבים מגיעים תמיד לדרגה שבה הם לא מסוגלים לתפקד בה. מישהו שטוב כמנהל של צוות קטן למשל לא בהכרח יהיה מנהל טוב של מחלקה שלמה. אבל אם הוא יתפקד היטב כמנהל זוטר, סביר להניח שינסו לקדם אותו - ואז ייתכן שהוא יהפוך מעובד מצטיין לחלש. ייתכן שזה מה שקרה לה במהלך הקידומים, או שאולי היא אכן עשתה טעות קריטית, או פשוט בגלל מזל רע היא היתה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, וכשלון שהיה בלתי נמנע עבור כל מנהל אחר פשוט "נפל" עליה. כבר שמעתי על מקרה אחר באותה חברה למנהלת אחרת שקודמה בדיוק לפני המשבר הכלכלי של 2001 ואפילו עשתה עבודה טובה - רק שבמקרה המחלקה שלה נסגרה, ולא נמצא לה תפקיד אחר. ממה ששמעתי היא הפכה למעצבת פנים למשך כמה שנים, אבל שבסופו של דבר בעזרת קשרים היא הצליחה לחזור לקריירת הניהול שלה.
אחרי המפגש איתה, תניתי איך היא מרגישה לגבי הנושא. התחושה שלי היא שאני במקרה של פיטורים וקושי במציאת עבודה - לי יפריע בעיקר המחסור במשכורת. אני מודה שהמעמד היוקרתי של להיות "עובדת בהיי טק" הוא בהחלט משהו נעים, אבל בעיני זו עבודה. בעיני מי שהופך להיות מנהל (ובמיוחד מנהל בכיר) - הוא מישהו שבעיניו זו כבר "קריירה" - כלומר חלק גדול יותר מהזהות שלו תלוי בהמשכיול הזו של המעמד כ"מנהל בהיי טק". אנחנו חיים בחברה שכיום מעריכה את המעמד הזה של המנהלים, כך שיש בו הרבה יוקרה - והנפילה ממנו הרבה יותר כואבת מאשר של סתם חפ"שית כמוני. אני מניחה שזה גם עלול להקשות מאוד למצוא עבודה - כי מספר המקומות הזמינים למנהלים נמוך יותר מאשר זה שזמין לעובדים "פשוטים" (גם כי יש פחות תפקידים ניהוליים, וגם כי חברות רבות מעדיפות לקדם אנשים מבפנים), וגם החלפת קריירה דורשת לעיתים קרובות ירידה בדרגה.
במקביל לזה, אותה מנהלת עד כמה שזכור לי היתה מישהי שלא היתה בזוגיות רצינית (לפחות לא בתקופה שבה הכרתי אותה), ולא היו לה משפחה או ילדים. אני לא מאלו שמאמינים שנשים "מזניחות" את הנושא הזה לטובת קריירה - אני מאמינה שמי שמעוניינת מספיק במשפחה תקים אחת כזו גם במקביל לקריירה, אבל אולי קריירה היא לעיתים תירוץ שמאוד קל להשתמש בו כדי להגן על החלטה (לא בהכרח תלויה) לא להקים משפחה או אפילו למצוא זוגיות. מצד שני, אני חושבת שהשעות הארוכות (ולעיתים קרובות הנסיעות לחו"ל ללקוחות) מאוד עוזרות להסתיר את הבדידות היחסית שקיימת למי שאין לו מסגרת משפחתית מקרבה ראשונה החל מגיל מסוים. אבל מי שפרש (מרצון או בכפיה) ממירוץ השעות והנסיעות של ההיי טק צריך להחשף במובן מסוים להרבה יותר בדידות - או אולי יותר נכון לצורך למלא שעות במשך היום שבעבר היו מלאות בעבודה. אני תוהה עד כמה נשים שהחליטו לא להנשא בעקבות העובדה שהקריירה בהרבה מקרים מילאה להם את החלל הזה של הצורך בחברה - אולי היו מחליטות אחרת אם הן היו בוחרות בקריירה או מקום עבודה אחר?