היי
קוראים לי שני, אני בת 23, ויש לי מאניה דיפרסיה.
אני לא מתיימרת להיות נציגה של המחלה או של פגועי הנפש בכלל.
אני כאן רק כדי לספר את הסיפור שלי, מנקודת המבט שלי.
אני לא מנסה להתפרסם, או לקבל לייקים (תאמינו או לא אבל אין לי ומעולם לא היה לי חשבון פייסבוק, אינסטגרם או טוויטר).
התקווה היחידה שלי היא שאם יום יבוא, וילד או ילדה, בחור או בחורה, גבר או אישה, שיחפשו את המילים מאניה-דיפרסיה או דיכאון, ובמקרה יכנסו לבלוג שלי, ירגישו קצת פחות לבד. קצת פחות שונים.
אז אני אומרת לעולם, בצורה הכי פומבית שאפשר (חוץ מפיזית לצעוק את זה מול אנשים)-
אני שני.
בת 23.
ואני חולת מאניה-דיפרסיה.
לא ביג דיל, נכון?