בשעה 5:00 התעוררתי. רוזי שמה לי ספר, שאשמע עד שהיא תתעורר.
ב-8:00 היא שאלה אותי, אם שמעתי מה קרה? מיד היא הדליקה את הטלוויזיה וצפיתי בזוועות עד 13:00, כשהלכתי לנוח. (בעצם, אני לא הולכת ואני במיטה.)
ב-15:00 קמתי ללא שינה וביקשתי לשמוע מוסיקה. ירשתי מהורי, מוסיקה הונגרית ואת יהורם גאון, שאמא אהבה. שמעתי את המנגינות ועלו בי זכרונות רעים. התחלתי לדמוע, כי לא סיפרתי לאף אחד, כמה סבלתי כל החיים. הרגשתי, שאין לי אוויר. ביקשתי חמצן, אבל גם החמצן לא עזר. התוספת העלתה את רמת החמצן בדמי ל-100, כשבדרך כלל יש לי 97 וזה בסדר. אך בכל זאת לא הרגשתי, שהאוויר נכנס לריאות. למחרת הבנתי, שבית החזה לא התרומם מהלחץ, שהייתי שרויה בו.
מאותה השעה עד 21:00, כשהלכתי לישון. עשו לי לסירוגין "אמבו". ה"אמבו" מכניס אוויר לבית החזה ונותן הרגשה טובה. רוזי וקלפנה, ניסו להצחיק אותי. שרו: "אני קוקו" ורוזי נסתה לרקוד. מה שעזר לי קצת, היתה יובלי, שאיתי העיף אותה למעלה בידיים והיא צחקה בקול רם. הבובה הזאת, כבר עומדת עם יד אחת והיא רק בת 9 חודשים.
הלכתי לישון (עוד פעם הלכתי), עם חצי כדור שינה וישנתי עד 5:00. קמתי כמו חדשה.
בטל
חשבתי, שהיא יצאה מחיי. אבל לא! היא התקשר ל"קו לעובד" ודרשה יותר כסף ממני. היא טוענת, שעבדה 7 ימים בשבוע, כשהאמת היא, שאחרי רחצת הבוקר ביום שישי, היא יצאה לסופ"ש. היא טוענת, שהיא עבדה רצוף והיא יצאה רק לחופשת לידה. כשהאמת היא, שרוזי התקשרה אליה, כשהילד היה בן חצי שנה, כי היינו זקוקים לעובד בלילה.
בנוסף, היא גם שקרנית.
