בקיצור: מה קרה לפני עשר שנים? מי ניכשל ומי מעליב סתם? $$$ [1662]
- 505 איש כבר קראו את הסיפור העצוב הזה -
אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)
בימים אלה אנו ניזכרים בכמה אירועים מעציבים שהתרחשו בחודש אוקטובר בשנים האחרונות: 37 שנים למלחמת יום הכיפורים, עשור לאינתיפאדה השנייה - ועשור לאירועי אוקטובר 2000. הפעם נחזור לנושא האחרון – ההתקוממות של ערביי ישראל בשל "הטבח בחרם אל שריף", הצורה הכושלת שבה טיפלה בה משטרת ישראל, וכל מה שהתרחש בעיקבות האירועים הללו, כולל הדו"ח של המכון הישראלי לדמוקרטיה שפורסם בימים האחרונים.
הסיפור בקיצור
לפני עשר שנים בא אריק שרון לביקור בהר הבית. הפלשתינאים ברשות הפלשתינאים וגם הפלשתינאים ערביי ישראל השתמשו בביקור הזה כעילה לפתוח במלחמה כנגד מדינת ישראל. אלפי ערבים יצאו להפגנות אלימות, חסמו כבישים והשתוללו בניסיון להרוס, לפצוע ולהרוג יהודים. משטרת ישראל לא היתה מוכנה להתקוממות כזאת והשוטרים שנישלחו לדכא אותה, ירו בלא הבחנה באזרחים הערבים המשתוללים. הם הרגו 13 מהם. גם יהודי אחד נהרג במהומות הללו. הערבים טענו כי האנשים שנהרגו, לא היו בין המפגינים ודרשו הקמת ועדת חקירה. אהוד ברק ראש הממשלה ניכנע לדרישה הזאת. ועדת אור ישבה ודנה בכל ההתרחשויות שהיו והגישה דו"ח עם המלצות, שכרגיל, ברובן לא בוצעו. בימים אלה פירסם המכון הישראלי לדמוקרטיה דו"ח (קרמניצר) ובו הטענה כי היועץ המשפטי הקודם מני מזוז, ורבים מן הפרקליטים בפרקליטת המדינה, "מרחו" את החקירה ולא העמידו לדין את השוטרים שהרגו שלושה מבין הרוגי אירועי אוקטובר, למרות שהיו הוכחות ברורות כנגדם.
ועדת אור ודו"ח קרמניצר
אירועי אוקטובר היו ניסיון להתקוממות של ערביי ישראל, במקביל לאינתיפאדה השנייה, לפתוח במלחמה כנגד היהודים במדינת ישראל. ההתקוממות הזאת היתה צפויה. אעפ"כ לא דאגו ראש הממשלה אהוד ברק ושר המשטרה שלמה בן עמי לתוכנית פעולה מתאימה כנגד התקוממות כזאת. הם גם לא דאגו להכנת אמצעי פיזור הפגנות, לדיכוי ההתקוממות הזאת. השוטרים פעלו תחת לחץ והרגו 13 איש. ועדת אור ניסתה לגלות את האמת על מה שקרה באותם אירועים. בעקבות מסקנות הוועדה, וגם לפני כן, נערכה חקירה של מח"ש עם ניסיון לאתר את השוטרים שהרגו אזרחים תמימים, ולמצוא הוכחות שישמשו בסיס להעמדתם לדין. הוכחות חותכות כאלה לא נימצאו ולכן אף אחד לא הועמד לדין. היום טוענים פרופ` מורדכי קרמניצר ועו"ד לינא סאבא, בדו"ח של המכון הישראלי לדמוקרטיה, כי "התיקים נגד השוטרים נסגרו ללא הצדקה". בראיון בטלביזיה אמר פרופ` קרמניצר כי כל עשרות הפרקליטים שבדקו את התיקים פחדו לצאת כנגד מני מזוז ולתת חוות דעת מנוגדת לדעתו. האומנם?
התקוממות
הימים היו ימי התמוטטות תהליך השלום של אוסלו. ההנהגה הערבית החליטה על חידוש האינתיפאדה וגם לערביי ישראל נועד חלק בהתקוממות הזאת. כאשר עלה אריק שרון על הר הבית השתמשו הפלשתינאים באירוע הזה כעילה לפתיחת המלחמה. היו יהודים שעלו על הר הבית לפני כן, והיו שעלו אחרי כן. שרון ומלוויו לא היכו ולא עשו דבר לערבים שעל הר הבית. האלימות היתה כולה מצד הערבים, על הר הבית ולאחר מכן.
ועדת המעקב (כלומר הנהגת ערביי ישראל) הכריזה מייד על שביתה כללית שתתקיים ביום 1.10.2000, כולל יציאה לתהלוכות ולהפגנות, והוציאה גילוי דעת, שבין היתר, נאמר בו: "... מנגנוניהם של ברק ובן עמי, ביצעו טבח נורא ברחבת אל-חרם אל-שריף, ועמנו בגדה, בעזה ובירושלים עדיין משלם את מחירו של אותו טבח ביצאו לבלום את כוחות הכיבוש וקלגסיו. דמם של פצועינו התמזג בדמם של בני עמנו בהגנה על אל-אקסא המבורך וחצה את הקו הירוק. אין גבולות בינינו ובין בני עמנו בכל האמור להגנה על קודשינו ובהתנגדות לכיבוש ... לא יעלה על הדעת שנשב בחיבוק ידיים נוכח מעשים אלה של ישראל. זוהי אחריותנו כפלסטינים וכאזרחים בישראל... אנו קוראים לכל הכוחות והאישים הפוליטיים להשקיע מאמצים ולהתגייס להצלחת השביתה המקיפה והכוללת על מנת שממשלת ישראל תדע מהי עמדת בני עמנו נוכח המעשים הברבריים בירושלים והניסיון לטמא את החרם בירושלים ולכפות עליו את הריבונות הישראלית". גילוי הדעת שיצא מטעם הוועדה לא כלל קריאות לציבור לשמור על הסדר במהלך קיומן של ההפגנות ולנהוג באופן אחראי, וזאת למרות שניסיון העבר הראה, כי רבות מההפגנות שהחלו כתהלוכות מחאה מסוג זה התפתחו לעימותים אלימים עם המשטרה.
כצפוי, השביתה לא היתה הפגנה שליוה. והרי תיאור האירועים בדו"ח של ועדת אור: "באירועי אוקטובר 2000 רעדה הארץ. המהומות שהתרחשו בחודש זה היו חסרות תקדים. האירועים היו חריגים ויוצאי דופן מכמה בחינות. נטלו בהם חלק אלפים, במקומות רבים בעת ובעונה אחת. עוצמת האלימות והתוקפנות שבאה לידי ביטוי באירועים הייתה גבוהה ביותר. נגד אזרחים ואנשי כוחות הביטחון נעשה שימוש באמצעי תקיפה מגוונים, אשר כללו יידוי בקבוקי תבערה, שימוש בגולות מתכת שיודו בקלע במהירות גבוהה, יידוי אבנים באמצעים שונים, גלגול צמיגים בוערים ובמקרים בודדים גם ירי של אש חיה. יהודים הותקפו בדרכים בשל היותם יהודים, ורכושם הושחת. במספר מקרים אך כפסע היה בינם לבין מוות מיד המון מתפרע, ואכן במקרה אחד נהרג אזרח יהודי עובר אורח. נעשו נסיונות לעלות לעבר יישובים יהודיים ולאיים עליהם. צירי תנועה ראשיים נחסמו לפרקי זמן ממושכים, והתנועה ליישובים יהודיים שונים שובשה קשות, ולעתים אף נותקה לפרקי זמן ארוכים. התוקפנות והאלימות אופיינו בנחישות רבה, נמשכו פרקי זמן ארוכים, והתמידו גם כאשר נעשו נסיונות לבלמם תוך שימוש באמצעים שונים לפיזור המון".
חקירה
מינוי ועדת החקירה בראשות השופט תיאודור אור, היה תוצאה של לחץ הערבים בישראל. היה במינוי הזה משום הודאה כי מדינת ישראל היא שהתקיפה את הערבים ולא ערביי ישראל הם שהתקיפו את המדינה. לא שהשוטרים פעלו ללא דופי, אלא שהדופי הוא במי שלא התכונן כראוי למהלך הצפוי של התקוממות אלימה. לרדת על השוטרים ולהעמידם לדין, זאת פגיעה באלה שתפקידם להגן עלינו. אף אחד מן השוטרים שפעלו אז לא יצא מן הבסיס שלו במטרה להרוג אזרחים ערבים תמימים. הרצון להרוג היה אצל הערבים שירו כדורי מתכת ברוגטקות וזרקו בקבוקי תבערה. הוועדה לא המליצה להעמיד לדין אף אחד מבין כל אלפי יורי כדורי המתכת וזורקי האבנים, ואף לא אחד מבין אלה שאירגנו את המהומות. רק השוטרים הם המואשמים. כמו במיקרים אחרים, מדינת ישראל, בתהליך אוטו-אימוני, נלחמת בשוטרים ובחיילים שעומדים בחזית מול אויבינו.
מצבם הגרוע של ערביי ישראל, וקיפוחם, הוא אכן עניין רע מאוד. מן הראוי היה להקים ועדת מנכ"לים, שתתווה תוכנית לשיפור מצבם של ערביי ישראל, ועדה שתדרוש ותקבל תקציבים למימוש תוכנית כזאת. הקמת ועדת חקירה בהרכב של שופט מכובד, פרופסור מכובד (מזרחן) וערבי אחד – לא היה בה כדי לקדם את הנושא המדאיג הזה.
כישלון
פרשת אירועי אוקטובר 2000 היתה אכן פרשה קשה, כישלון גדול של מדינת ישראל. היה זה בעיקר הכישלון של הממשלה, ושל אהוד ברק העומד בראשה, להתכונן להתקוממות הצפויה. זאת לא היתה הפתעה, כמו שהיו אירועי סוכות בעכו. היה ידוע לכל מי שעסק בזה ברשויות, כי לאחר כישלון המשא ומתן בקמפ דייויד, גם הפלשתינאים ברשות הפלשתינאית, וגם הפלשתינאים אזרחי ישראל, מתכוונים לצאת למאבק אלים. לשלוח שוטרים לדכא התקוממות אלימה, בלי אמצעים מתאימים לפיזור הפגנות – זאת פאשלה, אחת מני רבות, אחת מהפאשלות של אהוד ברק. ועדת אור קבעה (ר` בנספח) כי אהוד ברק אכן היה אשם בחלק מהאירועים, אך לקביעת אשמה זאת לא היתה כל משמעות וכל נפקות (כלומר תוצאה ממשית בשטח). זה לא הפריע לו לחזור למערכת הפוליטית, לקבל את תפקיד שר הביטחון ולעשות עוד כמה פאשלות.
חקירת מח"ש
מח"ש (המחלקה לחקירת שוטרים) חקרה את האירועים וניסתה לגלות את השוטרים שירו כדורי גומי והרגו ערבים, בשעה שלא נישקפה סכנה ודאית לחייהם. הניסיון למצוא הוכחות חותכות, שניתן להעמיד לפיהם אדם לדין פלילי, ולהרשיעו למעלה מכל ספק באשמתו – הוכחות כאלה לא נימצאו. הסיבה לכך היא שהערבים מנעו מן המשטרה להעביר את הגופות למכון הפתולוגי ולבצע נתיחה לאחר המוות כדי לקבוע את סיבות המוות. צריך להבין כי הערבים לא היו מעוניינים בגילוי האמת ובהעמדת האשמים לדין, אלא רק בהאשמת מדינת ישראל.
דיברי קרמניצר
המסקנות של מח"ש הועברו לפרקליטות ונבדקו שוב ושוב בידי עשרות פרקליטים מן הפרקליטות. מני מזוז הודיע כי אין מספיק הוכחות לצורך העמדה לדין. הוא פירסם את המסקנות שלו בדו"ח בן 500 עמודים. עכשיו יצאו קרמניצר וסאבא, בדו"ח מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה, ובו הם מאשימים את הפרקליטות ב"מריחת" החקירה. הם אינם מתייחסים לנושא העלמת הגופות. הם מצטרפים באופן חד צדדי למאמץ הערבי להשמיץ את מדינת ישראל. בראיון בטלביזיה הסביר קרמניצר כי כל עשרות הפרקליטים שבדקו את התיקים לא העזו לתת חוות דעת מנוגדת לזו של מזוז. כל הפרקליטים הללו הם רכיכות, חסרי עמוד שידרה? קרמניצר מעליב את מזוז, איש ישר, ואת כל אנשיו. מתוך כל מה שקראנו על הדיונים בפרשת הנשיא קצב ובפרשיות אחרות, ניראה לי שדיברי קרמניצר הם עלבון חסר בסיס. אם הייתי אחד מן הפרקליטים שבסיפור, הייתי תובע את קרמניצר לדין בעוון לשון הרע.
הערה
לא ניכנסתי פה לטעות שעשה אהוד ברק כשמינה את פרופ` שלמה בן עמי לתפקיד שר המשטרה. על כך ועל הסיבות לכישלון המשא ומתן בקמפ דייויד, תוכלו לקרוא בכתובת:
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=995314
נספח
מן הוויקיפדיה: ראש הממשלה אהוד ברק - הואשם על ידי וועדת אור בסעיפים הבאים:
1. באי התייחסות מספקת לתהליכים שהתרחשו אצל ערביי ישראל לפני האירועים, באי קיום דיון בעניינם שנדרש שוב ושוב על ידי מערכת הביטחון. בסעיף זה נמצא אשם על ידי הוועדה.
2. בהוראה שניתנה ב-1 באוקטובר (ונסתרה למחרת) לפתוח כבישים ובמיוחד את ואדי ערה בכל מחיר. למרות קשיים שנבעו מאי תיעוד מלא של הישיבה שנערכה ב-1 באוקטובר זיכתה הוועדה את ברק מהאשמה זו וקבעה כי ההוראה הייתה להתאמץ לשמור את הכביש פתוח אולם לא בכל מחיר (כלומר, ניתן אור ירוק להפעלת אמצעים חמורים אולם לא להפעלת כוחות במצב לחימה מלא).
3. באי התייחסות מספקת לאירועי אוקטובר במהלך הימים הראשונים. ברק זוכה מהאשמה זו.
4. באי מתן הוראה למתן את תגובת המשטרה במהלך הימים הראשונים של האירועים ובאי מתן הנחיה לתחקר את פעולות המשטרה במהלך ימים אלו. הוועדה מצאה את אהוד ברק אשם בעניינים אלו.
5. בהתעלמות ביומיים הראשונים מהמלצת גורמי הביטחון להיפגש עם ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל. הוועדה הגיעה לבסוף למסקנה כי בהתחשב באירועים האחרים אין מוטלת אשמה על ברק בעניין זה.
6. באי תיעוד מסודר של ישיבות קריטיות. בדו"ח הסופי הגיע הוועדה למסקנה כי אין זה מאחריותו של ראש הממשלה לדאוג לכך.
עוד
את תיאור אירועי אוקטובר 2000 תוכלו לקרוא בוויקיפדיה בכתובת:
http://he.wikipedia.org/wiki/אירועי_אוקטובר_2000
ואת דו"ח ועדת אור תוכלו לקרוא בכתובות:
http://breitman.homestead.com/vaadat-or/vaadat-or-part1.html
http://breitman.homestead.com/vaadat-or/vaadat-or-part2.html
http://breitman.homestead.com/vaadat-or/vaadat-or-part3.html
האם אני צודק? אל תסכימו אתי.
מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?
יוסף רגב
-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-
המונה היומי: עד היום היו 308,884 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006
אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קיראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.
אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם.
אם התגובות שלכם מתייחסות לנקודה מסוימת במה שכתבתי, סמנו אותה בשדה "נושא" ע"י מספר בסוגריים מרובעים כפולים, לדוגמה [[1]], ואני אכניס את המספר הזה בתוך הטקסט שלי.
כיתבו תגובות. אל תהססו. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול להגיב.
את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=897416
תגיות: אקטואליה, פוליטיקה, פלשתינאים, ערביי ישראל, אינתיפאדה, ברק אהוד, קרמניצר, מני מזוז, המכון הישראלי לדמוקרטיה