בזמן שרוב עם ישראל התכנס לו אמש מול המרקע וצפה בתוכנית הריאליטי "בייבי-בום" - שמומלצת על ידי חברות להפקת דמעות, סטייל "סטילה" - אני, יחד עם כ- 170 אנשים ברי מזל, צפינו בערב ההשקה של צחי פודור - סיבוב ראשון.
אם אני חושבת על זה - אנחנו צפינו במהדורה משובחת במיוחד של "בייבי-בום", בלי מניפולציות של ההפקה - כי מי צריך מניפולציות על הקהל כשיש כזה כשרון וקסם על הבמה.
כי מה זה ערב השקה? שעה וחצי שלתוכם מתנקזים שנים של מאמץ, כאב, תקווה, ציפיה. זה לראות את הדבר הזה שהרית יוצא החוצה ועומד במבחן העולם. מזכיר משהו? נכון, לידה! (הלו... ילדתי, ברור שאני יכולה להשוות).
כבר אמרו לפני "איך שיר נולד - כמו תינוק" - וזה כשמדובר בשיר אחד - אבל פה אנחנו מדברים על דיסק שלם, 12 שירים והופעה - נכון, "בייבי-בום"!
שלוש שנים לקחו לו, לצחי, לעבד את חומריו האפלים ולהפוך אותם למשהו שכולם יכולים לשמוע - ועוד שנה תמימה להוציא אותם אל העולם... אממ... הבמה - אבל הנה, אתמול בערב זה קרה.
ערב השקה הוא ערב שמעורב בו המון רגש - גם מצד האמן וגם מצד הקהל.
קהל ביתי... הוא חם, אוהב ואוהד, אבל הוא גם מגיע שהוא גדוש בציפיות - וציפיות זה חומר רגיש - תשאלו את הכריות. 
ויותר מזה - מדובר בהשמעה ראשונה של שירים שברובם הם חומר חדש לגמרי. לשמוע שיר חדש אחד זה לא קל - לשמוע דיסק שלם חדש דורש מאמץ - מאמץ? לא כשעל הבמה צחי פודור ולהקתו.
על ההכרות שלי עם צחי, כאן, בפורום "מוזיקה עברית חדשה וישנה" בתפוז, על הכשרון ועל השירים הנפלאים שלו כתבתי ברשומה קודמת שלי - התגלית אתמול היתה הצד של הפרפורמר. איפה לעזאזל מסתתר כוכב הרוק הזה בבחור העדין, החייכן והנחבא אל הכלים שאני מכירה? צחי נוצר מהחומר שממנו נוצרים כוכבים - אנחנו מדברים על חיית במה אמיתית, נוטף "סטאר קוואליטי" - הוא מצליח להקרין אנרגיה ואש שעוברים אל הקהל ובחזרה לבמה ובמקביל להיות רגיש ונוגע. השירים הנהדרים מקבלים צבע חדש ואת ה'אומפ' של הרוקנרול, הרבה בזכות הלהקה הנפלאה שמנגנת איתו: ארז ברעם - הגיטריסט שהפיל לנו את הלסת, ליאור גל - הבסיסט החמוד, דרור רוסתמי - המשתלח בתופים, עופר פרוינד בגיטרה אקוסטית שהוא גם המעבד המוזיקלי של הדיסק ושל המופע, וכמובן צחי - קוסם הקלידים ורוקם הצלילים - יחד הם עפים ומעיפים את הקהל.
ההופעה מתחילה בשיר "כשאצא אל העולם" ומסתיימת ב"סוכריות" - ובאמצע כל הטעמים כולם. חמצמץ "בנופים" המגניב על צפירת המכוניות, מתוק עם "גלידה" ו"סוכריות", מלוח מדמעת געגוע עם "אחרי כל הימים" ו"רוח נאמנה", חריף עם "אולי זה אני", "שוב" "ו"מרחב חסום" - ואפילו מריר חדש אחד, "נחש, נחש" בקצב הרגאיי . את טעם הגעגוע סיפק קטע אינסטרומנטלי יפיפה, סוויילי - SWILLY, ששילח אותי על כנפי צלילי חליל הצד של נעמה שלו אל אירלנד הנאווה.
תודה למיכל נבו ולבועז פסטרנק על התמונות.
מה אומר ומה אגיד - צחי אולי על "לאה גנוב", אבל אני גנובה עליו - אני משוכנעת שיום אחד עוד אתגאה שהייתי בהופעת הבכורה של סר צחי פודור 
, וכבר מחכה בקוצר רוח להופעה הבאה ואתם אל תגידו שלא אמרתי.
סיבוב ראשון - צחי פודור. הכי מומלץ שיש.
אני על צחי גנוב 