סיפור על היצרתיות שלי בגיל 8

התקציב הבית ללחם היה חצי ככר לחם כשהבעל החנות רשם על החשבון ואבא שלם בסוף החודש
פעם זרקתי לשכנה זבל, כשניקיתי לה את הבית וראיתי לחם בזבל , וכאב לי הלב ,
אנחנו רעבים ללחם והיא זורקת לחם, חשבתי איך אני עושה שהלחם יבוא אלינו כתמורה ולא כנדבה
בעלה היה נהג מונית והאטוכל היה בשפע והיא ראשה מאד חמה ונדיבה , עזרה לי המון בחיי כילדה
וזו היתה שכנה שעבדתי אצלה בנקיון בבית , ושמרתי על שני התאומים שלה בגיל של אחי
וקבלתי דמי כיס שעזרו לי לקנות אוכל הביתה ,והיא השגיחה עלינו כשאמי התאשפזה בגלל הפלה טבעית ,

אז באותו היום שחזרתי מהלימודים עליתי אליה עם הצעה,
שכל בוקר עוד לפני בית הספר , אזרוק לה את הזבל ואביא לה פח נקי
ובתמורה היא תשים את הלחם העודף על קצה השולחן , לא בפח , היא ידעה למה אני מבקשת
המון פעמים היא הורידה אלינו אוכל עודף שנשאר לה מיום אתמול ,
וזה נאכל אצלינו בתאבון רב , היא שמחה לחלק שלה בעיסקה הזו

מאז עד שהמצב הכלכלי השתפר עשיתי את זה במשך כמה שנים , עד שהם עברו דירה
והלחם הישן שלה שימש אותנו לכריכים לבית הספר ולגן עבור אחי הקטן
שמתי על זה קצת מרגרינה וקמה גרגרי סוכר , וגם את זה חלקתי עם חברה לספסל הלימודים
שבאחד מערבי כיפור סיפרה א זה לבת שלה לידי איזה כריכים לא שגרתיים היו לי
והיא נהנתה לאכול אותם ,
אז סיפרתי את האמת איך נוצרו הכריכים המוזרים הללו
היא נגבה דמעות וארה לי לא ידעתי שאת גדלת בתנאים כאילו
את אף פעם לא דברת ולא ספרת את זה כילדה למרות שהיית ילדה אחרת ושונה מכולם
אמרתי שלא היה צריך לדבר , היה צריך לעשות את זה עשיתי כילדה

המשפחה של אמ לא ידעה שאנחנו במצב כזה , למה אני טורפת אוכלת שאני באה לסבתא
כי שם היה לחם בשפע , , אוכל טעים לא כמו הכריך שלי עם המרגרינה והסוכר
היום שאני מספרת להם את הקושי אז אמרו למה אמא שלך לא דיברה, הינו עוזרים לה
אבל סבתא שלי לימדה אותי בבימי הקיץ שהייתי אצלה איך להכין דברים בבית ,
וזה שיפר את התזונה שלנו בבית לא רק לחם ומרגרינה
ואמא שמחה לתת לי להכין דברים טעימים לכל המשפחה ,