היום חל יום ההוקרה למורה. בבית הספר התיכון שבו לומדים הילדים שלי ארגן וועד ההורים דברים טובים לארוחת עשר חביבה למורים, לאות תודה על פועלם בחינוך ילדינו. המורים שמחו וקיבלנו מכתב תודה (אינטרנטי כנהוג בימינו).
הילדים שלי לומדים בבית ספר קטן, מורים בו לא הרבה, שמכירים כל תלמיד ותלמיד, על חוזקיו ורגישיותיו. מורים שמנהלים דיאלוג עם התלמידים בגובה העיניים, ולהורים יש מקום מכובד בדיאלוג על תכני הלימוד. זה לא שאין ביקורת, ולא הכל דבש, אבל כשרואים הכל כמכלול הטוב עולה אין מונים על השלילי, והוקרה למורים היא בהחלט במקומה.
הוועד שלנו לא היה חריג, ונדמה שאף הפגין צניעות מסויימת לעומת בתי ספר אחרים, בהם ארגנו וועדי הורים נמרצים מגוון רחב של מפעלי הזנה למורים, טיפולים מפנקים למורות, והחלפתם לשעה קלה כדי שיוכלו להנות משלל הפעילויות. וכנהוג בימינו כל הפעילויות מצולמות ומועלות במהנשמע ובפרצופסר, עם תחושה קלילה של תחרות "הסנדביץ שלנו היה גדול יותר"
אחרי שנים בוועד הורים בגן, בכיתה ובבית הספר התעוררו בי מעין מחשבות כפירה מסויימות לגבי אופי המנהגים שאנחנו נותנים להבעת התודה שעלינו להביע למי שעומדים בראש חינוך ילדינו. כחברת וועד הורים מצאתי את עצמי כל סוף שנה במשך שנים עורכת מסעות קניה. מנסה למצוא לגננות, למורים וליתר אנשי הצוות מתנות שיהלמו את תחביבייהם, שיהיו שונות ומעניינות, שיכנסו לי בתקציב, ובעיקר לא יהוו נטל מיותר שצריך למצוא למי להעביר אותו. עציצים, תבלינים, ספרים, ימי כיף, ורדים, ארוחות בוקר מפנקות, שוברים לבית קפה, שוברים ליום כיף בספא, מה לא. שיהיו צנועות מחד, אישיות מאידך, ומראות על חשיבה מצד שלישי.
ואם אחטא ואעיד על עצמי הרי שהיו לי כמה וכמה הצלחות.
ופתאום עלה אצלי הרהור כפירה: האמנם בכך מתמצאת הוקרתנו את המורים? האם לכך צמצמנו את יכולותינו האינטלקטואליות? משהו שקונים? אוכל קדימה אוכל? טיפול פנים מפנק?
עלה ההרהור, התנחל לו אצלי במחשבות, אך כמה וכמה שהפכתי בו לא מצאתי רעיון אחר לפעולה. הייתי רוצה לומר שכן, אבל האמת היא שכנראה גם אני מקובעת כמו כולנו בעולם שמסביבי, עד כדי כך שלא הצלחתי להתניע ולו מחשבה מקורית אחת. כנראה שגם אצלי הבעת תודה מתחברת ישר למתנה שוות ערך.
הייתי שמחה אם ביום ההוקרה למורים הילדים יהיו במרכז העשייה, ולא רק ההורים. ושמה שניתן למורים יהיו יותר מאשר משהו שרכשנו בכסף או בשווה לו. משהו שיבטא את החשיבות שלהם בחיי ילדינו, את תודתנו להם על הדרך בה הם נוהגים באוצר היקר שלנו שאותו אנחנו מפקידים בידייהם. אולי עד יום ההוקרה הבא יעלה אצלי רעיון.