כול כך רך ונפלא, חשבה בעודה מעבירה את אצבעותיה הארוכות לאורכו.
תלתלים ברונטיים פראיים שאין עליהם שליטה, כמו לאישה שהיא אוהבת.
הרמיוני הסתובבה אליה פותחת עיניים חומות אף הם.
היא חייכה אליה חלושות עייפה עדיין והתכרבלה יותר אל הגוף החמים שלצידה.
נרקיסה נשקה לה על ראשה, והיא בתמורה מילמלה משהו לא מובן.
היא זכרה איך הכול התחיל.
היתה זאת השנה השישית של דראקו ונרקיסה באה כדי לבקר אותו.
היא דאגה לו. אביו היה באזקבאן , הלורד האפל כעס עליו, ונרקיסה חששה מהמכה שתונחת על דראקו. לפחות עכשיו דראקו איבד מההשפעה הלוחצת של אביו.
נרקיסה נאנחה. זה יכל להביא לתוצאות הרסניות או טובות, ונרקיסה לא היתה מוכנה לתת לדראקו ליפול אל עבר התוצאות הלא טובות.
אולי היה זה המרחק מלוציוס ומהמשחק הקבוע שהיתה צריכה לשחק יום יום למען שלום הבית,
שגרם לה להיות לחוצה ומגוננת יותר כלפי דראקו.
זה לא אומר שלא אהבה אותו מעולם.
הוא היה הדבר הכי יקר לה.
היא ביקשה מדמבלדור להתגורר בהוגוורטס בטענה שהיא בודדה.
דמבלדור פשוט חייך.
בסתר ליבה היא ידעה שהוא יודע היטב למה היא כאן.
היא קיוותה כשהמלחמה תיגמר היא לא תיספה את הקוסם הזקן.
דראקו כמובן לא קיבל את הבשורה הזאת בשלוות נפש, אבל לאט לאט התרגל בעל כורחו לרעיון.
נרקיסה יכלה להישבע שראתה מידי פעם חיוך עולה על שפתיו כשראה אותה משוטטת במסדרונות.
דמבלדור ביקש מהרמיוני, כמדריכה ראשית, לפקח על נרקיסה ולדאוג לכול צריכה בשהותה בהוגוורטס.
כמובן שהרמיוני לא היתה מרוצה מההחלטה הזאת, אבל לא יכלה להתנגד לפרופסור.
היחסים בינהן היו קרים בהתחלה.
זאת ליותה את זאת, והסבירה לה כול מה שרצתה לדעת (בלי לסכן את הארי כמובן, או לחשוף מהסודות שלהם), וזאת ניגררה אחריה (בצורה אצילית כמובן) , כדי לפקח אחרי דראקו.
אחרי כמה חודשים של בילוי ביחד היחסים בינהן הפשירו.
הרמיוני היתה באה כדי להכין את שעוריה בחדרה של נרקיסה, בטענה שהיא מחפשת שקט מהשאר.
נרקיסה התרגלה לנוכחותה של הגריפינדורית החרשנית.
בליבה תמיד רצתה אחות לדראקו, אבל ללוציוס הספיק ילד אחד,ביחוד כשהוא היה בן שישמש יורשו בעתיד.
היא היתה מיעצת להרמיוני בעיניני אופנה (גם אם הנערה סירבה הרבה פעמים לשמוע), ובעיניני טיפוח. לא פעם הבילוי האהוב עליהן היה סירוק אחת את השניה.
הרמיוני מהיותה מי שהיא, נתנה לנרקיסה לטפח ולהיתחס אליה כאל בת.
היא ידעה כמה נרקיסה בודדה ומוצאת בנוכחותה משהו שמשכיח ממנה את כול הצרות שלה.
נרקיסה למדה להעריך את החוכמה והידע של הרמיוני, ובסוף למדה להעריץ אותה.
דראקו לא יכל לעבור את הרמיוני בציונים, כי פשוט לא היתה בו התושיה ואת הצורך העז
ללמוד עוד, ועוד, ועוד, ולדעת הכול כמו להרמיוני.
הרמיוני היתה מראה לנרקיסה דברים מוגלגים שחשבה ישעשעו אותה. הרמיוני צחקה יום אחד
כשנרקיסה ניבהלה כשהיא הוציאה עדשה כחולה מעינייה, גורמת לקוסמת המבוגרת יותר לחשוב שהוציאה את עינה. לאחר מכן נרקיסה ביקשה מהרמיוני עדשות מוזרות כאלו לעצמה.
בחג המולד הן אפילו שלחו מתנות אחת לשניה, מפיגות את הבדידות שחשו עמוק בפנים.
נרקיסה גילתה באותם ימים כמה היא מתגעגעת, וכמה בודדה היא בלי הרמיוני.
כשניפגשו שוב הקשר התפתח לכיוונים שונים שהן לא ציפו להן...
נרקיסה סיפרה לה על אכזבותיה מלוציוס, על הבדידות שחשה כשהיתה איתו, על המסכות שהיתה צריכה ללבוש כדי לגדל את דראקו נכונה.
הרמיוני היתה מעודדת ומנחמת אותה.
היא היתה מספרת לה על הרפתקואותיה עם הארי ורון, ועל קרום שיצאה איתו בעבר,ואפילו על זה שהתחילה להסתכל על חברותיה לחדר בצורה שונה.
נרקיסה צחקה יום אחד וקינטרה אותה כששאלה אם היא רוצה לנשק אותה גם.
הרמיוני פשוט נישקה אותה.
נרקיסה ניזכרה בזה וחייכה.
הגוף הנעים והרך לידה פתח את עיניו החומות והמלאות בכול אוצרות הידע שנרקיסה הכירה, והביטה בה.
"הכול בסדר?" שאלה הרמיוני, ודאגה ניגלתה בעינייה היפות, הצעירות.
"הכול בסדר אהובה שלי" נקריסה ליטפה את צידי גופה, מעבירה רטט בגופה של אהובתה.
היא נשקה למצחה. הרמיוני חייכה.
"את בטוחה? חשבתי שאת מודאגת".
נרקיסה התחממה מהדאגה שחשה הרמיוני כלפיה. כול כך צעירה וכול כך דואגת.
"אני בסדר" היא נישקה את השפתיים הרכות הללו בתשוקה. הרמיוני חייכה מבעד לשפתיים
מנושקות, ונשכה את שפתה העליונה.
"אמ... מישהי במצב רוח מעורר הבוקר" קינטרה נרקיסה וונישקה אותה נשיקות קנטרניות ואוהבות.
"איתך אני תמיד מעוררת" היא צחקה ונישקה את צווארה.
היא הפסיקה לרגע ובהתה בה.
"אני אוהבת אותך קיסי" היא אמרה ונישקה אותה.
"אני אוהבת אותך גם הרמ`" היא העמיקה את הנשיקה, והן התחילו להתעסק, ממלאות אחת את עולמה של השניה.