לפני הרבה הרבה שנים, חקלאי נשכב לנוח בצל עץ שקמה בשדה שלו. כאשר הוא התיישב על אבן גדולה, הוא שמע קול צועק "אוי, כואב לי!" הוא קם והרים את הסלע ומתחתיו שכב לו נחש. הנחש זחל משם הלאה. אבל כאשר האדם הלך לישון תחת השקמה הירוקה, הוא התעורר כאשר הנחש על צווארו. "מדוע אתה חונק אותי?!" שאל האדם את הנחש. "אני מתכוון להרוג אותך!" אמר הנחש. האדם שאל "מדוע?" והתשובה הייתה- "כי אין שלום וצדק בעולם." האדם הציע לנחש למצוא בעל חיים שישפוט בינהם. ואם האדם ישפט לחסד, הנחש ישחררו, אם לצדק, אז הנחש יהרגו. הנחש הסכים. שניהם הולכים בשדה ופוגשים כלב. "כלב! האם אתה מוכן לשפוט בינינו? הכלב הסכים. הנחש והאדם סיפרו את הצדדים והכלב אמר לנחש: "נו, למה אתה מחכה?! הרוג אותו! הרוג את האיש הזה!" הנחש הידק לולאה על צוואר האיש. האיש פלט בבהלה: "אבל למה?" ואז הכלב סיפר. "כאשר הייתי גור ניתנתי במתנה לילד ששיחק איתי ונהנה ממני, ועזרתי גם לרעות את העדרים. אבל כאשר הזדקנתי, נזרקתי החוצה, ועכשיו אני מזה רעב, בודד, אומלל. האדם הוא מפלצת ויש להורגו!" האדם זעק במהירות "השופט הזה לא הוגן! הוא מוטה ואני רוצה שופט אחר!" הנחש הסכים. הם המשיכו לצעוד בשדה, ופגשו סוס. הם סיפרו לו את סיפורם והוא הסכים לשפוט בינהם. הסוס גם הוא אמר בצהלה- "הרוג אותו! הרוג את האדם הבזוי!" הנחש הידק לולאה נוספת סביר צוואר האדם ושוב לא נותר לאדם לשאול, מדוע? "כאשר הייתי סייח, האדם אהב אותי ונתן לי לאכול ואיפשר לי לגרור את עגלתו. עכשיו, כשאני זקן, הוא שלח אותי למפעל הדבק, אבל אני ברחתי! עתה לא נותר לי אלא לאכול חרולים וקוצים ולשרוד בצורה איומה שכזו! בני אדם נוראים, צריך להרוג את כולם!", צהל. האדם כבר היה נואש. "עד כה שפטו אותנו חיות פגועות, כדי לקבל שופט ראוי אנחנו צריכים שחיית פרא תשפוט בינינו. האם אתה מסכים שזה יהיה השיפוט האחרון שיקבע את גורלי?" הנחש הסכים.
הנחש והאדם נכנסו ליער. שם הם מצאו שועל. "שועל, האם אתה מוכן לשפוט בינינו?" השועל הסכים. התחילו לספר כל אחד את גירסתו, אבל השועל קטע אותם ואמר שהוא רוצה לראות בדיוק היכן האירוע התרחש. השועל התלווה אליהם אל העץ. "נחש, תהיה במקום שבו היית טרם האדם שיחרר אותך, כדי שיקל עלי להבין את האירועים." הנחש ירד מצווארו של האדם והזדחל לו מתחת לסלע. השועל אמר לאדם במהירות. "נו, למה אתה מחכה?! רוצץ את גולגלתו!" האדם עשה כן, והנחש מת. האדם צהל ושמח, חייו ניתנו לו במתנה. השועל ישב וליקק את כפותיו בחמדנות גלויה. "האם אתה לא חושב שמגיע לי משהו על זה?" שאל השועל. "כן! כל שתרצה!" אמר האדם. השועל שאל את האדם אם יש לו תרנגולות "חמישים בערך," ענה האדם. השועל ביקש שכל ערב הוא יבוא, וינבח, והאדם ישחרר תרנגולת לכיוונו כדי שהשועל יוכל לאכול. האדם הסכים. וכך כל יום האכיל האדם את השועל בנדיבות. ארבעים ותשעה ימים לאחר מכן, אשתו של האדם אמרה לו שתרנגולותיו מדלדלות. "עוד מעט ונמות ברעב!" התלוננה. ושלחה אותו למשימתו. בלילה זה, האדם חיכה לשועל בצל העץ. כאשר הוא הגיע וקרא לאדם לשחרר לו תרנגולת, האדם זרק עליו אבן והרג אותו. אכן, אין שלום וצדק בעולם.
הערות:
* הסיפור הזה קיבל השראה מסויימת מסיפור גן עדן. האישה היא הגורמת הראשית לרשע האנושי, למרות שהנחש הוא האנטיגוניסט מעולם החי. הגירסא הזה מעניינת, כי בעצם אנחנו הצופים מקבלים את "תפקיד האלוהים" בבחירה האם מגיע לנו לשוב לגן עדן או לא. לפיכך אני מסיק שהסיפור הזה הוא ממקור נוצרי כלשהו.
* הסיפור הזה ממחיש היטב לדעתי מדוע יש שימוש במאגיה בעולם. בעולם הזה שבו אין צדק ובו אין שלום אמיתי יש צורך לייצר בועות של צדק ושלום באופן "מלאכותי". איני טוען לרגע שמאגיה היא מלאכותית או סינטטית, אבל היא משמשת להביא לאותם סופים טובים שאנחנו מעוניינים בהם, שלפעמים אפילו אינם זמינים באגדות בגירסתן המקורית.
ארדן,
של הגן.