רשומה שכתבתי בעבר ולא פג ריחה ולא נמר טעמה
ספר מומלץ כדי "לחשוב מחוץ לקופסה" -ברוח ימים אלה, ספר המעודד שלא ללכת בתלם המחשבתי הכבוש באלפי רגלי הרהורים, המיישם את דברי ברל: "בזכות הספק ונגד הטיוח", המראה שאפשר להסתכל על הדברים מזוית אחרת. .
ספר המהלך על הקו הדק בין דימיון למציאות, הניתנת לפירוש שונה - שונה קוטבית מפירושי אני.
ושורו הביטו וראו, מי כותבת דברים אלה - אני - מעוז השמרנות, המרוחקת בדעותי מכותב הספר יוסי שריד, ת"ק פרסה על ת"ק פרסה.
אבל יוסי שריד נמנה על כמה אושיות התרבות: כנמרוד אלוני ודוד גרוסמן, כעמוס עוז ומאיר שלו, שהערכתי הרבה להם, מציבה אותם על כן, למרות שאני חולקת על העמדה הנקוטה בידם בנושאים מסוימים
לא אשכח שיוסי שריד בבחינת "נאה דורש נאה מקיים" העתיק את מקום משכנו לזרעית לאחר הנסיגה מלבנון, כדי להמחיש: הנה אני נושא באחריות לדעותי ובהשלכות יישומן...
לא אשכחשיוסי שריד שימש כמורה לאזרחות בשדירות ובקרית שמונה,לא אשכח שלמרות התנגדותו למלחמת לבנון, התגייס למילואים, כצעד מחאתי נגד תופעת הסרבנות.
( ופעם היתה לי הזכות לחילופי דברים קצרים עם נמרוד אלוני ואמרתי לו דבריך טובים, נכוחים וצודקים, דא עקא שזו אוטופיה, ויש להציב את דעותיך על קרקע המציאות...)
והמאמרים בספר המושמים בפי משה שרת, המפעיל של ישראל בר, מזכירתו של בן גוריון , החייל היורה בכפר קאסם ( לפני שטבעו את המינוח :פקודה בלתי חוקית בעליל ) ועוד ועוד , מראים שלא הכל בעבר היה כה ורוד וחייכני בבחורות העוטות בגדי ים משנים עברו...
אבל גם אז, גם עתה, אל תגיד יוסי - לא לגולדה, ולא לי - שפעם נרד מרמת הגולן. תזכור איך היה המצב לפני מלחמת ששת הימים , כאשר כל בקעת כנרות נשקפה בעינית כלי הנשק של החייל הסורי על הרמה...
ככלל ניכר שיד יוסי שריד מחבר הספר, מונחית ע"י עמדתו הפוליטית, וככזו היא מתמקדת באירועים מסוימים,וארועים אחרים מובלעים ביוון השיכחה...
יוסי תזכור שהקל ביותר הוא להתנבא בדיעבד....
מי יתן וביקורתי זו תגיע בדרך לא דרך גם לכותב הספר- יוסי שריד עכשו הוא נפטר - הלך לעולמו, ואולי דברי יגיעו אליו בעולם הבא
( למרות שהוא ואני אתאיסטים בהשקפותנו )
