כמו בלוגרים רבים אחרים בתפוז, גם אני קראתי בזעזוע ובכאב על מותו של אוריאל רפאלי, הוא ג'אקו. אך כשאני חושבת על אוריאל היקר שלנו, כפי שהשתקפה דמותו מהרשומות שלו בבלוג במשך השנים (כי לצערי לא זכיתי להכירו פנים מול פנים), נדמה לי שהוא היה רוצה שנזכור אותו בחיוך ושניקח איתנו להמשך הדרך את כל רגעי השמחה והצחוק הרבים שהאיש החיובי הזה הביא לחיינו דרך כתיבתו העסיסית והתוססת. הוא היה רומנטיקן רגיש, הומוריסט ואופטימיסט בלתי נלאה גם יחד, שתמיד מצא בכל דבר ובכל אדם את הטוב והיפה, שידע ליהנות מהחיים ולהתייחס אליהם ולעצמו בקריצה משועשעת.
ברצוני להביא כאן לזכרו שיר שהקדשתי לו פעם לכבוד יום הולדתו, כי לדעתי הוא משקף נאמנה את רוחו. כמו כן, אני רוצה לצטט קטע מתגובתו לשיר, שלדעתי אומר הכל על האיש אוהב החיים ואציל הנפש הזה, שידע לשמוח בניצחונותיו, אך גם להפסיד בכבוד. ככה אני רוצה לזכור אותו.
הַקֻּבִּיּוֹת מִתְגַּלְגְּלוֹת וּמִסְתּוֹבֵב לוֹ הַגַּלְגַּל
וְזֶה חֲסַר כָּל חֲשִׁיבוּת מָה הֶעֱלֵיתָ בַּגּוֹרָל –
כָּל עוֹד תַּצְלִיחַ לְהַמְשִׁיךְ וּלְשַׂחֵק וּלְהַמֵּר,
אִם תְּנַצֵּחַ אוֹ תַּפְסִיד זֶה כְּלָל לֹא מְשַׁנֶּה, חָבֵר.
כָּל עוֹד יֵשׁ חֲפִיסוֹת קְלָפִים שָׁם בַּקָּזִינוֹ הַקָּרוֹב,
כָּל עוֹד יֵשׁ מְרוֹצֵי סוּסִים, קְרָבוֹת תַּרְנְגוֹלִים לָרֹב,
וְיֵשׁ עַל מָה לְהִתְעָרֵב, אַף עַל הַגְּרוּשׁ הָאַחֲרוֹן,
אָז יֵשׁ לְמַעַן מָה לִחְיוֹת לְכָל גְּבֶרֶת וְאָדוֹן.
גַּם אִם אָבַד כָּל רְכוּשְׁךָ וְאִם עֵירֹם בָּרְחוֹב נוֹתַרְתָּ
אֶת מִלָּתְךָ הָאַחְרוֹנָה אַתָּה עֲדַיִן לֹא אָמַרְתָּ.
מָחָר תּוּכַל שׁוּב לְהַמֵּר וּלְהַרְוִיחַ חֲזָרָה
מַה שֶּׁהִפְסַדְתָּ אֶתְמוֹל, וְגַם אִם לֹא – זֶה לֹא נוֹרָא:
כָּל עוֹד נִשְׁאַרְתָּ בַּמִּשְׂחָק, עֲדַיִן הַסִּכּוּי קַיָּם
וְהָעִקָּר הַהֲנָאָה – בַּסּוֹף הֲרֵי מֵתִים כֻּלָּם.
בֵּין אִם זֶה בִּינְגּוֹ אוֹ שֶׁבְּרִידְג', אִם שֵׁשׁ-בֵּשׁ, פּוֹקֶר אוֹ רוּלֶטָה –
לָלֶכֶת עַל כָּל הַקֻּפָּה זוֹ הַחָכְמָה וְהַפּוּאֶנְטָה.
וְאִם פִּתְאֹם תִּזְכֶּה בַּכֹּל וּדְאָגָה מִלֵּב תָּסִיר,
הֵן תְּגַלֶּה אָז חִישׁ מַהֵר שֶׁלַּגּוֹרָל אַתָּה אַסִּיר:
תּוֹךְ רֶגַע יִתְהַפֵּךְ הַפּוּר וְיִטָּרְפוּ כָּל הַקְּלָפִים.
כֵּן, יְדִידִי, תָּמִיד תִּזְכֹּר – אָסוּר לִשְׁקֹט עַל הַשְּׁמָרִים.
כִּי לְרַמּוֹת אֶת הַמַּזָּל אִישׁ בַּיְּקוּם עוֹד לֹא הִצְלִיחַ.
מִי שֶׁעִם מַזָּלוֹ יִזְרֹם בַּסּוֹף יָכֹל רַק לְהַרְוִיחַ.
רַק מִי שֶׁחַי עַל הַקָּצֶה יָחוּשׁ אֵי-פַּעַם מְאֻשָּׁר,
מִי שֶׁנִּרְדָּם אוֹ לֹא מֵעֵז, הוּא מֵאָחוֹר בַּסּוֹף נִשְׁאָר.
אָז נָא הָרִימוּ עוֹד כּוֹסִית כָּל הַנָּשִׁים וְהַגְּבָרִים,
כִּי הָעוֹלָם – קָזִינוֹ הוּא וּבוֹ כֻּלָּנוּ מְהַמְּרִים,
שְׁתוּ לְחַיֶּיהָ שֶׁל אֵלָה הַמְּשַׂחֶקֶת בַּמַּזָּל,
וּמִי יוֹדֵעַ מָה הַפַּעַם תְּזַמֵּן הִיא בַּגּוֹרָל.
ציטוט מתגובתו של אוריאל: אני נדהם מהפרגון ומודה לך מעומק ליבי אז כך בכול עשן יש אש היו זמנים שהימרתי פעם הירווחתי ופעם הפסדתי ולא הייה אכפת לי... והנה לאחרונה אני משחק עם בן זוג קשה אי אפשר לשלוף לו אס מהשרוול כי עיניי נמר לו , אשתדל לנצח אותו אבל זה יריב אגוז קשה קוראים לו הגורל והוא הפכפך דורש שאשים בקופה את חיי כנגד ענן אויר ענק אין לי בעייה להפסיד חיים אבל יש לי בעייה להפסיד כבוד!
יהי זכרו ברוך.