על השתקפות והשקפה
במגרש המשחקים שיחקו נכדיי גבעת עדה במתקנים השונים.
טליה בת החמש ביקשה להתנדנד והפצירה בי לקום ממרבצי הנוח ולהתאמץ קצת בשבילה. הסכמתי כמובן. "אבל אני רוצה חזק ועד לשמיים" הוסיפה טליה ומיהרה להתיישב על מושב הנדנדה בצפייה דרוכה וסופר סבלנית לסבא שיתחיל כבר.
אני ניגש לטליה, מושך אלי את המושב כשישבנה עליו וידיה אוחזות בשני החבלים המתוחים מצדדיו ומיד מרפה ושוב דוחף ומרפה, דוחף ומרפה.
"יותר חזק" היא מאיצה בי ואני מתגונן "זה כבר עד השמים כמו שרצית".
"זה לא מספיק, יותר חזק, עד אלוהים" היא בשלה.
"תגידי טליה" אני מקשה עליה עוד לפני הפסח," חוץ מאלוהים שמשקיף עלינו מלמעלה, מה עוד יש בשמים "?
"עננים" היא אומרת לי וממשיכה להשמיע צווחות הנעה בכל עת שאני הודף אותה ממני בשארית כוחותיי.
"אז מי יותר גבוה ממי בשמים" אני חוזר ומקשה "אלוהים או העננים?"
"אלוהים" היא אומרת מיד ומתעלמת מהאחרים אך אני בשלי.
"ואם יש עננים, רואים את השמים"?
"לא" היא עונה לי, "אז בטח העננים יותר נמוכים כי הם מסתירים".
מרוצה מהדרוג, אני מפנה את השאלה גם לבת דודתה אורי בת השמונה, שבמקרה עברה לידי וגם הקשיבה.
מיד קיבלתי מאורי הסבר ממצה על השמים שהם בעצם השתקפות של האוויר. לגבי העננים היא לא בטוחה והכי גבוה זה אלוהים, אבל היא בכלל חושבת שאין אלוהים.
ניהלנו שיחה מרתקת על עניינים שברומו של עולם.
"אם אין אלוהים" אני שואל, "איך נוצרו כדור הארץ והחיים שעליו"? ומיד היא מרצה לי בשטף על המפץ הגדול.
"ומה גרם למפץ הגדול" שאלתי והמשכתי לפקפק האמנם לכל שאלה או תופעה יש הסבר?
אורי בטוחה, בדיוק כמו הסבתא שלה, שלכל דבר יש הסבר רק צריך לדעת את מי לשאול.
וסבא אומר שתמיד בסוף, יש שאלה אחת שאין לה תשובה או הסבר חוץ מאלוהים – כמובן רק למי שמאמין.
אני לא בטוח שהגענו להסכמה מוחלטת אבל מה שבטוח הוא שאני סבא שיודע לנדנד ואם אתם לא מאמינים, תשאלו את טליה וגם את אורי.
סבאוהב דודיק