משחק ההמתנה לתשובות מבחני פילת ולפגישה הבא עם העו"ס כבר מטריף אותי! אך אשרוד את ההמתנה לטלפון הגורלי?
יש פחד ואמונה טפלה של לא להתחיל מוקדם מידי בהכנות... אבל בניגוד לטיפול פוריות הפעם בטוח אני אהיה עם ילד בידיים ולא רוצה "לבזבז" זמן עם הילד בקניות וסידורים של הבית!
לכול האחיינים שלי הכנתי שמכת תלאים, חשבתי להתחיל להכין גם שמכה לילד שלי אבל אז השאלה שעולה לי בראש- מה אם... מה אם הוא בן שלוש ואכין בצבע שלא אוהב? מה אם יש על הבד חייה שמפחידה אותו? מה אם ניסיתי צבעים יוניסקס אבל זה נראה יותר מידי בת או בן ויש להפך? למה להכין משהו כאשר אני לא יודעת מה טוב לו? מה האישיות שלו? מי הוא? (או כמובן מי היא...)
יצר היצירתיות שבי רוצה לפרוץ לעשייה- להכנה- להראות לילד שלי שאני מחכה ואני מוכנה!
אני לא יודעת מתי יהיה בדק בית אבל אנצל את הזמן בסידור הבית כך שיראה מזמין לילד, משפחתי וביתי ולא כמו זוג שאין להם זמן אז יש עוד ארגזים בסלון מהמעבר לפני שלושה חודשים!
ובשביל החדר של הילד שלי (שכרגע זה חדר תפירה/ אורחים/ ציוד מחנאות שעוד לא הוכנס למחסן/ מקרר קטן שרוצים למכור) החלטתי להכין תמונה לקיר... משהו שיגיד- פה הבית שלך... רק את/ה חסר!
לא יודעת כמה בעלי יתלהב מתזכורת יומי שעוד אין ילד... אולי אתחיל לעבוד על "ספר אימוץ" אלבום תמונות שכוללת סיפור אך אני ובעלי נפגשנו, תמונות של הסבים וסבתות, של הדודים ודודות ושלל האחיינים ואחייניות....
בשביל תמונת הקיר כתבתי חמשיר קצר באנגלית ורוצה לכתוב את זה על קנבס, ואז ליד השיר לשים תביעת יד של בעלי מצד אחד ושלי מצד שני... וכאשר יגיע הילד תביעות הידיים שלו במרכז!
אוף... ההמתנה לטלפון זה מרגיש כמו נצח! וזה עוד לא לטלפון הגורלי! רק לטלפון לקביעת מפגש הבא!
לשלוח לעו"ס מייל לשאול אם יש תשובות של פילת? עוד לא עבר חודש... ושבוע הבא חג... להתאפק עד אחרי החג???
זה השיר שכתבתי- אשמח לשמוע מה דעתכם לפני שאני אתחיל את תמונת הקיר:
You do not have my eyes
You do not have my nose
You do not have my smile
You do not have my toes
But you do have my heart
And my love that ever grows
מעין