יש לי שתי כותרות מצוינות לרשומה של פסח. זאת שהשתמשתי בה וכמובן "פסח מצה ומרור".
אני מאמין שאלה כותרות מצוינות, אבל אין לי כל כך מה לכתוב עליהן.
"דם ואש ותימרות עשן" מתייחס לניסים הגדולים שעשה לנו הקדוש ברוך הוא בצאתנו ממצרים. כיום הניסים האלה ממש מתרחשים סביבנו כל הזמן – היו לא מעט דם ואש ותימרות עשן במבצע "צוק איתן" (ובכל מבצע אחר בשנים האחרונות) וכנראה שבמבצע הבא שכמובן יגיע יהיו לא פחות (וכנראה אפילו יותר).
אבל נהרות הדם והאש הנשפכים בעולם המוסלמי סביבנו מגמדים את מה שקורה אצלנו. אני קורא על האירועים בסוריה, בתימן, בקניה ובעוד מקומות ולא יודע מה לומר.
אבל נהרות הדם והאש הנשפכים בעולם המוסלמי סביבנו מגמדים את מה שקורה אצלנו. אני קורא על האירועים בסוריה, בתימן, בקניה ובעוד מקומות ולא יודע מה לומר.
אז אולי אתמקד בפסח, מצה ומרור. אני לא אוכל חמץ בפסח. זה לא אומר שאני אוכל הרבה מצות, אבל אני אוכל גם מצות.
נכון לשעת כתיבת רשומה זאת אכלתי שתי מצות השנה.
מצה היא מאכל מוזר מאוד. אני לא רואה כל סיכוי לכך שאבותינו שיצאו ממצרים לקחו איתם מצות קשות שכאלה. הרי הן היו הופכות לפירורים עוד לפני שהגיעו לים סוף.
נכון לשעת כתיבת רשומה זאת אכלתי שתי מצות השנה.
מצה היא מאכל מוזר מאוד. אני לא רואה כל סיכוי לכך שאבותינו שיצאו ממצרים לקחו איתם מצות קשות שכאלה. הרי הן היו הופכות לפירורים עוד לפני שהגיעו לים סוף.
אין לי ספק שהמצות של זמן יציאת מצרים היו דומות לפיתות הדרוזיות של ימינו – פיתות דקות שנאפו במהירות ולא תפחו. כתבתי פעם על כך.
ראיתי השנה כל מיני מתכונים מוזרים ללחמניות פסח שכללו קמח מצה ואבקת אפיה. האם אבקת האפיה לא גורמת לקמח המצה לתפוח? אני לא בטוח, אבל נראה לי שזה תפקידה של האבקה.
אז למה קמח מצה עם אבקת אפיה כשר לפסח וקמח חיטה שלא תפח הוא חמץ גמור? נפלאות דרכי אלוהים (או שליחיו מטעם עצמם).
אז למה קמח מצה עם אבקת אפיה כשר לפסח וקמח חיטה שלא תפח הוא חמץ גמור? נפלאות דרכי אלוהים (או שליחיו מטעם עצמם).
אגב אלוהים, התחלתי בימים האחרונים במשחק חדש ב-QuizUp (אפליקציה מומלצת מאוד לחובבי הטריוויה) בנושא "יהדות". מעבר לזה שגיליתי שאני מבין משהו ביהדות, הופתעתי לגלות שם שאת שם האלוהים כותבים: G-d.
מסתבר שהמילה GOD אסורה לכתיבה כנראה בגלל שמישהו חושב שזהו השם המפורש...
מסתבר שהמילה GOD אסורה לכתיבה כנראה בגלל שמישהו חושב שזהו השם המפורש...
בעבר, כדי לא לכתוב את השם המפורש, כתבו "אלוהים" (שזה בעצם רבים של אל). המילה הזאת נהייתה קדושה בפני עצמה כך שעברו לכתוב "אלוקים" וגם הוסיפו מקף בכל צירוף של האותיות א-ל.
במקביל מצאו טריק אחר להימנע מהשם המפורש והשתמשו באות ה' במקומו. גם היא הפכה לקדושה וכעת משתמשים ב-ד'.
בקרוב נראה את השימוש ב-ג' וב"אלוחים"?
ואגב יהדות: אחרי הרבה שנים של קריאת ההגדה גיליתי השנה שתי תגליות מעניינות על ארבעת הבנים:
א) החכם מוציא את עצמו מהכלל לא פחות מהרשע. הרשע שואל: "מה העבודה הזאת לכם?" וההגדה כועסת עליו שהוא לא חושב שהעבודה היא גם שלו.
החכם שואל: "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ג' אלוחינו אתכם"? משום מה לא כועסים עליו שלא שאל על מצוות שצוו גם עליו. או אולי דווקא התשובה הלא ברורה בנושא האפיקומן נועדה להעניש אותו.
א) החכם מוציא את עצמו מהכלל לא פחות מהרשע. הרשע שואל: "מה העבודה הזאת לכם?" וההגדה כועסת עליו שהוא לא חושב שהעבודה היא גם שלו.
החכם שואל: "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ג' אלוחינו אתכם"? משום מה לא כועסים עליו שלא שאל על מצוות שצוו גם עליו. או אולי דווקא התשובה הלא ברורה בנושא האפיקומן נועדה להעניש אותו.
ב) התשובה לזה שאינו יודע לשאול זהה לחלוטין לתשובה לרשע – "בעבור זה עשה ג' לי בצאתי ממצרים". לרשע מסבירים שאם היה שם לא היה נגאל. אבל מה אשם זה שלא ידע לשאול? כנראה הוא רק מילא פקודות ולכן גם הוא לא היה נגאל.ההיסטוריה שלנו מלאה באנשים שלא ידעו לשאול והם בהחלט לא הפכו את העולם לטוב יותר.
כמו שאתם שמים לב (אם הגעתם עד הלום) אני לא באמת יודע על מה לכתוב. יש לי כמה רעיונות ערטילאיים (אני צריך להשתמש במילה הזאת יותר. גם בהלום.) שלא מצדיקים רשומה שלמה, אלא יותר מתאימים לרשומת "קצרים" בסגנון עופר אבל לא יכולתי לוותר על הכותרת הנהדרת ולקרוא לרשומה סתם "קצרים לפסח".
חוץ מזה אני צריך לפרסם שתי רשומות בשבוע כדי שלא אצטרך להאשים את עצמי בדעיכת הבלוגיה.
חוץ מזה אני צריך לפרסם שתי רשומות בשבוע כדי שלא אצטרך להאשים את עצמי בדעיכת הבלוגיה.
אז שיהיה לכולם חג פסח שמח עם מינימום מצה ומרור וללא דם ואש ותימרות עשן במידה האפשר.
והרשומה המומלצת היא - תקשקשי לך, ארגנטינה - רשימה מצולמת - בבלוג של באבאיאגה