נדמה לי שזו הפעם הראשונה שאני כותבת רשומה תחת הדגל של "הנושא החם".
הנושא החם נגע הפעם בנקודה רגישה, אותה אני נושאת מיום הולדתי וללא ספק מדובר בנס שהוא גם שלי וגם של משפחתי לדורותיה. אז קחו אויר...הנה הספור על הנס המשולש שלי:
[אני בגן אביבה בשנת 1960]
סיפור משפחתי – נס משולש
מאז עמדתי על דעתי, אני נוהגת להגיד, כי חיי על פני האדמה, הם סוג של נס משולש.
נס ראשון – כי אבי ואמי שרדו את איימי השואה, למרות שהגרמנים "השתדלו מאד " שהדבר לא יעלה בידם.
נס שני – שפגשו אחד בשניה והחליטו, שלמרות כל הכאב ואבדן המשפחה, שהקימו בטרם אירועי המלחמה, יקימו משפחה חדשה.
נס שלישי – כי נולדתי בריאה ושלמה בגופי ומקווה שגם בנפשי, לאנשים "באים בימים", המתאימים עפ``י גילם להגדרה של סבא-סבתא יותר מאשר אמא ואבא .
[אבא קרל בצעירותו]
אבי קרל, נולד בשנת 1888 בעיר בֶרָאוּן, ששוכנת בפרברי פראג [אולי היום כבר נבלעה בה], למשפחה בת 7 נפשות. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת פראג והיה לאינג`ינר בתחום הכימיה, כשמומחיותו הייתה הכימיה של המים. ב- 1914 נשא לאישה את אִירְמָה וב- 1916 נולדה בתם הבכורה אֶלְזָה והתאומות אינגמָר והילדגרד [אִינְגֶה, הִילְדֶה], שנולדו ב- 1921.
[אבא, כבר בעל בעמיו עם משפחתו הראשונה בלייפציג גרמניה]
עבודתו של אבי, ככימאי, הביאה את המשפחה הצעירה מפראג, שצ`כיה, ללייפציג, שבגרמניה. יתכן שחייהם היו נמשכים באושר ורוגע לתמיד, אלמלא היטלר ימ"ש, שעלה לשלטון בגרמניה בשנת 1933.
[אמא אליזבט בצעירותה]
אמי, אליזבט, נולדה בשנת 1913 במונקטש שבצ`כיה, אשר נמצאת כיום באוקראינה. אמא הייתה אחת משישה ילדים. האחות הבכורה, קלרה, נסעה בתחילת המאה העשרים לקרובים בארה"ב, נישאה לפיליפ, הולידה את בנה יחידה, מרטין ונשארה לחיות שם כל ימי חייה.
[אמא, יושבת ראשונה מימין עם האחים, חסרה קלרה האחות הבכורה שנסעה לארה``ב]
לאחר שאמא סיימה את לימודיה נסעה לבית דודהּ ודודתה, שהתגוררו בבודפשט בירת הונגריה וחיה עימם, כשהיא עוזרת למשפחה ולמעשה עובדת למחייתה. אמא התארסה לבחור יהודי, שלצערי שמו לא ידוע לי והם חלמו ותכננו את חייהם העתידיים. בעודה נמצאת בהונגריה, החלו לנשב רוחות מלחמה, ולכן החליטה להישאר בהונגריה ובתוך כך, היא וארוסהּ החליטו לדחות את החתונה עד לאחר שענני המלחמה יתפוגגו. בשלב מאוחר יותר נודע לאמי, שארוסה נרצח באופן אכזרי. הוא הצטווה לטפס על עץ ולהישאר עליו עד שיקבל פקודה לרדת. היה זה אמצע החורף והוא קפא למוות.
*****
ניצולי השואה מתחלקים לשניים. אלה, שמספרים ומדברים ואינם יכולים להפסיק לספר ואלה, אשר אינם מדברים ולעולם לא נדע את אשר עבר עליהם. אבי היה שייך לאלה, שלא דיברו מעולם. הפרטים היחידים שאני יודעת, סופרו לי על ידי אמא ולאחר שנים רבות, באמצעות מרים, בתה של הילדֶה, שהיתה בתו של אבי מנישואיו הראשונים ושרדה יחד עימו את מחנות טרזינשטדט ואושוויץ.
על הזמן שקדם להגעה של אבא למחנות הריכוז אינני יודעת מאומה. אבא נלקח לטרזינשטדט, יחד עם אמו, אמילייה ובתו הִילְדֶה, אחת תאומות. הבת הבכורה, אֶלְזָה, הצליחה להימלט מבעוד מועד לפלסטינה ואילו רעייתו הראשונה של אבא, אִירְמָה, קבלה אישור זמני להישאר בבית כיוון שחלתה. יחד עימה נשארה להשגיח עליה בתהּ, התאומה השניה, אִינְגֶה.
[אחיותיי למחצה, מימין לשמאל: אינגה שנרצחה, אלזה שברחה לפלסטינה
והילדה שניצלה]
בהמשך הזמן [לא ידוע לי מתי] נרצח אחד הקצינים הגרמנים וכנקמה על כך, נלקחו מספר לא ידוע [לי] של יהודים ונרצחו. ביניהם היו גם אִירְמָה אשתו הראשונה של אבי ובתם התאומה אִינְגֶה.
בטרזינשטדט, מתה אמו של אבי, אמיליה, מרעב ומחלות ונקברה שם בקבר לא ידוע.
אבא ניגן בכינור, שהיה איתו לכל אורך התקופה הארורה. מעולם לא שב לנגן בכינור לאחר המלחמה. בהיותי קטנה ניסיתי מספר פעמים לבקשו לנגן בכינור, אולם הוא סירב. מי יודע באילו סיטואציות ניגן בכינור במחנות... אבא שרד גם את מחנה ההשמדה אשוויץ, ממנו השתחרר בתום המלחמה, יחד עם בתו הִילְדֶה.
עבור אמי אליזבט, שנות המלחמה היו שנים נוראיות. היא חיה כעכבר מפוחד בבודפשט בירת הונגריה. בשלב מסויים התמזל מזלה של אמא, כאשר אישה הונגריה שהכירה השיגה עבורה מסמכים מזוייפים בהם היה כתוב שהיא נוצריה. וכך לעיתים רחוקות, כאשר בנהּ של אותה אישה [שלא חיבב במיוחד יהודים] לא היה בבית, יכלה אמא לישון במחסנים של האישה או באחת מהדירות של האישה ולפעמים במרתף הבית. כל זה לא עזר כשהרוסים נכנסו לבודפשט. היא נאלצה להסתתר במקומות מסתור מעל ומתחת לאדמה. בחורף חלתה בדלקת ריאות והייתה על סף מוות, אלמלא מצאוהּ אנשים טובים ונתנו לה "מרק", שכלל מים בלבד וקליפות של תפוחי אדמה! אמא סיפרה לי, כי היה זה המרק הכי טעים שטעמה בימי חייה עד אז ומאז.... !
הורי, שעברו והצליחו לשרוד את שנות המלחמה, איבדו, כל אחד מהם, כמעט את כל משפחתו: אמי איבדה את הוריה באחת מצעדות המוות שהגרמנים אירגנו כדי לחסוך בתחמושת יקרה, את אחיה הגדול דְיוּלוֹ, רעיתו וילדו ואת אחיה הקטן בֵּיְילוֹ, שהביע את רצונו העז לעלות לפלסטינה ולא זכה לכך. מקום קבורתם לא ידוע וכמובן רבים ממשפחתה מורחבת.
אבי איבד בשואה את אמו ואחיו וממשפחתו המורחבת לא נותר זכר כלל. אחיו הקטן של אבא נורה למוות רק משום שבהיותו יהודי העז להיכנס לחנות לקנות חלב.
הנאצים ניסו, אך לא הצליחו לבצע את זממם, עובדה - משפחותיהם של הורי ממשיכים לחיות - בי, בילדיי ובדורות הבאים אחרי. זוהי נקמתנו הגדולה בנאצים ובניאו-נאצים שמעיזים להרים היום את ראשם...
[עותק צבוע של תמונת החתונה של הורי שנישאו בשנת 1947 בפראג]
[אני (דור שני לשורדי שואה) 1960]
[אמא אבא ובת]
[אבא קרל מימין, מאחורה אמא אליזבט ואנוכי אוחזת בפעוט ולידי יושב אביו של הפעוט
שניהם משפחה רחוקה של אבי - התמונה משנת 1970]
[הדור הבא, נכדיי היקרים!!!]
סיפורם של קרל ואליזבט ז"ל – הוריי היקרים, הוא סיפור מיוחד מלא ניסים שבה בעת כל כך דומה לאלפי סיפורים של ניצולים אחרים.
שלכם באהבה גדולה, renana ron [אילנה.פ]