כאשר גנרל חורף מופיע במלוא הדרו, מלווה בתזמורת הברקים והרעמים שלו, ברוחות ובגשם הניתך בחוזקה על הכבישים והשדות, אני אוהבת להתכרבל על מצעי הפלנל שלי, להתכסות בפוך ולשקוע בקריאת ספר חורפי.
בימים הקרים ביותר בשנה שעברה קראתי את "הבשורה על-פי יהודה" של עמוס עוז. בית האבן הירושלמי הקר, הצינה הממלאת את הסמטאות החשוכות, הרחובות הריקים שטופי הגשם, הרוחות המקפיאות הנושבות ומורגשות במיוחד במקומות הגבוהים, כל אלה התחברו עם מה שקורה בחוץ ולי היה כיף בבועה החמה והקטנה שלי.
הספר האחרון שעליו המלצתי כאן , "לילות קיץ ארוכים" של אהרון אפלפלד, מתרחש אמנם ברובו בקיץ, אולם החלק האחרון והמאוד חזק שלו מתרחש בסתיו ובחורף של אוקראינה. ברור שהחורף שלנו, שאך זה התחיל, הוא משחק ילדים לעומת זה של אוקראינה, אך בכל זאת הדברים שוב התחברו לי.
עכשיו אני קוראת ספר שקיבלתי במתנה מ"ידיעות אחרונות" ושמו "מכתבים מסקאי" (המלצה תגיע, לא לדאוג...). סקאי הוא אי מקבוצת האיים ההברידיים ושייך לסקוטלנד. מזג האוויר שם לרב קר, גשום וסחוף רוחות כפי שתוכלו להתרשם מהתמונות שהורדתי לכאן מויקיפדיה. אז גם עכשיו כיף לי לקרוא בו תחת הפוך.
יש ספרי טיסה, יש ספרי מתח, יש רומנים המתפרסים על פני מספר דורות ויש גם ספרים חורפיים !