תנועת הטמפלרים הוקמה באמצע המאה ה-19 בממלכת וירטמברג בדרום גרמניה של היום על מנת לקרב את הגאולה. לשיטתם, ישו ישוב בשנית רק לאחר שיקומה של ארץ הקודש. בכדי לעשות זאת יש להקים בארץ ישובים ולבסס בהם חיים קהילתיים ויצרניים.
ב- 1858 נשלחו לארץ מספר חברים מהארגון בכדי לאתר מקומות בהם ניתן יהיה להתחיל ולהשתקע. ב- 1868 הוקמה המושבה הגרמנית בחיפה על ידי כ- 450 מחברי התנועה. ב- 1869 הוקמה המושבה ביפו, ב- 1871 הוקמה המושבה החקלאית הראשונה בשרונה וב- 1873 הוקמה המושבה בעמק הרפאים בירושלים והיא חתמה את גל ההתיישבות הראשון. ב- 1898 ביקר בא"י וילהלם השני קיסר גרמניה. הביקור הוליד את גל ההתיישבות השני. לקראת מלחמת העולם הראשונה ניתן היה למנות למעלה מ- 2000 מתיישבים במספר ישובים הפזורים ברחבי הארץ. בשלב זה התנועה החלה להשיג הישגים ולממש את יעדיה: היחסים עם השלטונות העותומאניים היו תקינים ; הקשר עם השכנים הערבים והיהודים התנהל ברוב המקרים על מי מנוחות ; הטמפלרים "ייבאו" לארץ סגנון בנייה המקובל בארצם ; הם גם הביאו שיטות עבודה וציוד מודרניים לאותה התקופה שהניבו יחד עם עבודתם הקשה תוצאות מרשימות בכל תחום שבו הם עסקו : חקלאות, מלאכה, תחבורה, אדריכלות וכו`.
השדות של שרונה - מקור התמונה בספריית הקונגרס - G. Eric and Edith Matson Photograph Collection
מעמדם של הטמפלרים שלא וויתרו על הנתינות הגרמנית הושפע מהמצב הגיאו-פוליטי באירופה הן במלחמת העולם הראשונה והן במלחמת העולם השנייה. בשנות ה- 30 של המאה הקודמת אידיאולוגיה נאצית החלה לחדור אל התנועה. המתח עם היישוב היהודי הלך והתעצם. מחריד לחשוב על דגלי הנאצים שנתלו על הבתים ועל בני הנוער בהיטלר-יוגנד המקומי. גם בתוך התנועה התגלה ויכוח בין המאמצים את האידיאולוגיה לכוחות הפרגמאטיים. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה הטמפלרים שוב הפכו להיות נתיני אויב והמושבות הפכו למחנות מעצר. ב- 1941 הוגלו כ- 660 מהם לאוסטרליה. בארץ נותרו קצת יותר מ- 1000 בני התנועה. במהלך המלחמה נעשו מאמצים להחליף גרמנים ביהודים. קשיים התגלו הן בשיתוף הפעולה של הבריטים והגרמנים והן באי רצון של הטמפלרים עצמם לעזוב את רכושם. בסופו של דבר הגיעו לארץ 551 יהודים עבור 455 גרמנים. לאחר המלחמה ועם היוודע גודל הטרגדיה שהתרחשה באירופה המתח עם היישוב הגיע לשיאו. לבסוף הטמפלרים נאלצו לעזוב את הארץ בין אם בהסכמה ובין אם בכוח.
לאחר הקמת המדינה עבר רכושם לידי מדינת ישראל. ב- 1952 במסגרת הסכם השילומים הוחלט לתת להם פיצוי כספי על האדמות והרכוש שנלקחו מהם.
שרונה
המושבה שרונה שהוקמה ב- 1871 הייתה המושבה הרביעית מבין המושבות שהקימו הטמפלרים בארץ אבל המושבה החקלאית הראשונה. הבתים במושבה כללו לרוב עליית גג ומרתף. בנוסף לבתי מגורים היו במושבה גם בית העם, בית הקהילה שבתחילה שימש גם כבית תפילה וגם כבית ספר, בית דואר, בית בד, מזקקה ויקב. מסביב למושבה נפרסו שטחי חקלאות שעובדו בשיטות ובאמצעים חקלאיים מודרניים לתקופתם. בני המושבה עיבדו כרמים, מטעי זיתים, פרדסים ועוד. היה להם גם משק חלב והם ייצרו מוצרי חלב וגבינות. השנים הראשונות של תקופת המנדט היו השנים הטובות של המושבה. היא מנתה כ- 430 תושבים שעסקו בנוסף לחקלאות גם בתעשייה זעירה ובמקצועות חופשיים. ב- 1925 היא הוכרזה כמועצה מקומית. לאחר שמלחמת העולם השנייה פרצה המושבה הפכה למחנה מעצר ובסוף 1943 בוטל מעמדה כמועצה מקומית. בסיום המלחמה נותרו בה כ- 50 תושבים. הבריטים הפכו את המקום למחנה צבאי שהיה יעד למספר התקפות של האצ"ל, הלח"י והפלמ"ח. בסוף 1947 נמסרה שרונה ליישוב העברי. לאחר הקמת המדינה האזור שירת כקריית הממשלה, כמטה כללי וכבסיס לפעילות שהשתיקה יפה לה.
מבנה היקב בשרונה . הצילום מ- Archives of the Temple Society in Germany
מיזם דרום הקריה - פרוייקט שרונה
עיריית תל אביב ומינהל מקרקעי ישראל החליטו להפוך את האזור בו הייתה שרונה למרכז עסקים ראשי עם מגדלי מגורים, משרדי עסקים, מבני מסחר ובתי מלון, פארק, מוזיאונים, גלריות, מסעדות ובתי קפה. בתהליך שומרו כ- 30 מבנים כמו גם עצים בוגרים שלא נגדעו ושולבו במרחב. כחלק מהכנת התשתית למתחם הורחב רחוב קפלן. חמישה מבנים טמפלרים שהוכרזו כמבנים לשימור הוזזו בשלמותם, כ- 30 מטר דרומה. יש לציין שהמיזם התקדם בעצלתיים אך אט אט הוא מתחיל לקבל צורה והעסקים בו מתחילים להיפתח כפטריות לאחר הגשם.
Jajo Wine Bar
לאחרונה נפתח בר יין חדש במתחם שרונה במבנה אשר שימש את היקב של המושבה.
בר היין הוא אח ל- Jajo ול- Jajo Vino הפועלים בנווה צדק.
הכניסה למבנה הסגפני היא דרך מרפסת הצופה אל דרך מנחם בגין. מרחוק משקיפים מגדלי עזריאלי ומגדל הקריה. ירדנו במדרגות אל חלל שהואר באור חום-כתום מעומעם. התקבלנו במאור פנים על ידי המארחים. הזמנתנו נבדקה במחשב והובילו אותנו למקומותינו תוך שאנחנו ממשיכים לרדת עוד מספר מדרגות למפלס הבר. נראה שאנחנו נמצאים במעבה האדמה. לכאן על פי הסיפורים הובאו בחשאי לפני קום המדינה כ-20 מטוסי אוסטר אשר נקנו על ידי הסוכנות היהודית מחיל האוויר הבריטי. המטוסים שעברו שיפוץ, יהוו לימים את הבסיס לחיל האוויר הישראלי.
לחלל הארוך תקרה מקומרת וגבוהה מאד. לאורך צד אחד של החלל ניצב בר גדול. בצד השני הייתה מעין במה עליה היו מקבצים של שולחנות נמוכים, כורסאות, ספות וכסאות. חלק גדול מהקירות היה חשוף. הגוונים הבולטים היו חום, בז` ואפור שיחד עם התאורה הדרמטית וחפצי העיטור יצרו אווירה נינוחה וחמימה.
הושבנו ליד אחד מהשולחנות שניצבו על הבמה. בעתיד אעדיף לשבת ליד הבר או ליד שולחן גבוה יותר. המלצר הניח בפנינו את התפריטים וציין שהמקום עדיין בהרצה ותהיה הנחת הרצה לעוד מספר ימים. הוא הסביר שהתפריט אינו בנוי כמקובל לפי מנות ראשונות ועיקריות אלא מהקל אל היותר כבד. הוא הוסיף שהמנות הן בגודל בינוני. התפריט אינו גדול ומחיריו מתונים. מחיר רוב המנות נע סביב 50-70 ₪.
כיאה להגדרת המקום כ-בר יין, מתייחסים פה בכבוד אל נושא היין והאלכוהול. יש סומלייה ייעודי, עוזרי סומלייה וכמובן ברמנים. תפריט יין קטן וממוקד ותפריט נוסף גדול ומורחב כולל יינות לא שכיחים במקומותינו. היינות מוגשים בבקבוקים ובכוסות. בתפריטים ניתן למצוא יקבים ישראלים ויינות ייבוא של יבואנים גדולים ויבואני בוטיק מתמחים. בין היתר ניתן למצוא כאן יינות צרפתיים, איטלקיים, אוסטריים, גרמניים ושמפניות בוטיק. נאמר לנו שאין דמי חליצה אך הבאת יין למקום מחייבת את אישורו של הסומלייה. קיבלנו אישור להביא יין.
השירות של המלצרים היה מוקפד וקורקטי.
ברוסקטה שוק טלה (32 ₪)
על שתי פרוסות המאפה הקלוי נמרחה שכבה מתקתקה (על פי התפריט קומפוט בצל חרדלי, אגסים ויין). בנוסף היה מעט ירק ומעל כמות נאה של פרוסות הבשר.
הבשר היה עשוי מצוין עם חריכה נכונה. המלח הגס שפוזר במתינות הוסיף מימד פריך. בשילוב הטעמים הכולל הייתי מוריד את מידת המתיקות ומוסיף חריפות באמצעות חרדל פיקנטי כחלק אינטגראלי מהברוסקטה או כ-מערום קטן על הצלחת.
סלמון כבוש בטרגון (42 ₪)
מספר פרוסות של סלמון כבוש בטרגון הונחו למול "עוגת" תפוחי אדמה שמעליה היה קרם פרש עם זרעי שומר. בצד היה בצל (כנראה כבוש).
מנה עדינה ומדויקת. הכבישה הייתה מוצלחת וטעם הטרגון ליווה ולא השתלט. עוגת תפוחי האדמה נעשתה בצורה ששמרה על מרקם יציב ולא רך מידי. הקרם פרש נטה לכיוון של מקצף. אהבתי.
"פורק בלי" (58 ₪)
על פולנטה טרייה ורכה הונחו מספר ריבועים של בטן החזיר ומעליהם דפי בייקון דקיקים. גרעיני תירס וגלדי בצל מקורמל פוזרו בין המרכיבים.
הפורק היה עשוי כהלכה. הפולנטה הייתה מתקתקה אבל לטעמי היא הייתה קרמית מידי. במנה זו היה משחק טעמים מאתגר בין המליחות מהחזיר, המעושנות מהבייקון והמתיקות מהפולנטה והתירס.
תמנון (67 ₪)
על מצע של ראגו צ`וריסו הונחו מספר חלקים של זרועות תמנון, שתי פרוסות מורסיז`ה (morcilla), מספר עגבניות שרי קונפי מקולפות ומספר חתיכות של תפוח אדמה.
העגבניות הוסיפו חמצמצות נעימה. הנקניק העניק למנה עומק. שילוב הטעמים היה מוצלח מאד.
הזמנו קינוח אחד. יחד איתו הגיע קינוח נוסף על חשבון הבית.
עוגת שמן זית (36 ₪)
על רוטב אנגלייז תפוז הונחו תותים חתוכים, פרוסות עוגה (ספונג`), ז`וליינים מסוכרים של קליפת תפוז, צנוברים וגלידת רוזמרין.
קינוח מפתיע היות והוא היה מורכב בטעמיו ולא נטה לכיוון המתוק.
גלידת צ`יריוס (OTH)
על מעין יוגורט מחלב קוקוס הונח כדור גלידה לצד גרנולה, פרוסות בננה מקורמלת וריבועים קטנים של לחם ג`ינג`ר ותלוליות של חמאת בוטנים.
שוב קינוח מורכב ומעניין שחורג מהדפוס של הקינוחים המתוקים. במקרה זה היה אף אלמנט בולט של מליחות.
ליווינו את הארוחה עם מים מינראליים מוגזים (29 ₪) ויין.
Louis Jadot Corton Pougets Grand Cru 2002
היין היה צעיר. באף "רצפת יער" (sous bois). בפה מפולפל ועם מידה של קשיחות. יין בורגון שעשוי נכון.
לסכום
ב- Jajo Wine Bar מציעים חווית אירוח כוללת. המקום נעים ויש בו אווירה של חו"ל. תפריט האוכל מורכב ומבוצע בצורה מעניינת. תפריטי היין ראויים מאד.
מסקרן איך המתחם יתפתח ומעניין איך הקהל יגיב לבר יין שמציע חוויה מורכבת.
Jajo Wine Bar
דוד אלעזר 27, מבנה 116, מתחם שרונה תל אביב
הכניסה מרחוב הארבעה.
טלפון 03-5225822
תווית של יין משרונה - מהאוסף הפרטי