מפלי הניאגרה נמצאים בדיוק בגבול בין ארה"ב לקנדה, ורבים שמבקרים במפלים יודעים: הצד הקנדי יפה יותר כי המפל שנמצא במידה של קנדה הוא הגדול והמרשים יותר. אנחנו הגענו דווקא לצד האמריקני, שהתברר גם הוא כמעניין (במיוחד כשכבר ביקרתי בצד הקנדי ב 2002). ניתן אמנם לעבור לצד הקנדי, אבל הזהירו אותנו שמעבר הגבול יכול להיות ארוך - וייתכן שבמעבר הגבול יעכבו אותנו כתיירים. הבעיה היא שרבים שהיו איתי בטיול היו צעירים עם ויזה במצב בעייתי: מסתבר שצעירים ובעיקר צעירות אירופאיות יכולים להגיע לקנדה עם ויזת עבודה מאוד מוגבלת ולעבוד כאומנות לילדים. ברגע שמסתיימת העבודה יש תקופה של שלושה חודשים שבה הויזה לא ממש תקפה, אבל הממשל לא ממש יחפש אותן בתוך ארה"ב, אבל ברגע שמישוה יוצא מארה"ב הוא לא יכול להכנס שוב בעזרת הויזה. אני מניחה שהנהגים מכירים את הבעיות הללו, ומשום מה הנהג שאותו שאלתי על המעבר נראה כאילו הוא חושב שאני נמצאת בסטטוס הזה, מה שלא היה ממש נכון, ולכן הוא הזהיר אותי שלא לעבור את הגבול...
