הרבה זמן עבר מהפעם האחרונה שנכנסתי לעדכן, ניסיתי כמה פעמים אבל לא ממש הצלחתי לנסח, מן חוסר השראה שכזה :-)
יובלי כבר בת חצי שנה.. עברנו הרבה בששת החודשים האחרונים.
כשהיתה בת פחות מחודש היתה מאושפזת לשבועיים בבית חולים. הגענו בגלל הקאות, אבחנו רפלוקס, אבל בשלושת ימי האשפוז היא הספיקה להדבק בוירוס הרוטה שגורם לחום ושילשולים ויכול להיות מאוד מסוכן לקטנטנים כאלה.
בכל מקרה עברנו את זה בשלום וחזרנו הביתה.
החודש וחצי הראשונים היו קשים. עברנו תקופה מאוד קשה של גזים נוראיים שלוו בשעות רצופות של בכי קורע לב, כל יום בין 19:00 ל 23:00, באופן קבוע, ואז ביום אחד זה נגמר. למדתי להכיר אותה, התחלתי להבין למה היא בוכה, מתי היא עייפה, מתי רעבה ומתי סתם רוצה את אמא :-), זה התחיל להיות קל והעניינים די זרמו לי, נראה שנולדתי כדי להיות אמא והכל בא לי בצורה טבעית. היו ועדיין יש ימים קשים אבל בסך הכל אנחנו בסדר.
כשחגגנו ליובל 4 חודשים חזרתי לעבודה, זה עבר קצת פחות בקלות, אספר בהזדמנות אחרת, יובל נכנסה לגן של נעמ"ת, קצת קשה לי עם זה שרוב שעות היום היא בגן ואני מקבלת אותה רק לשעתיים-שלוש בערב לפני שהיא הולכת לישון, אני לא מצליחה להנות ממנה כל כך, אבל מתנחמת בעובדה שיש לנו את סופי השבוע להיות יחד.
כמובן שמכת המחלות לא פסחה עלינו, כבר עברנו 2 סבבים של חום גבוה, סבב של שילשולים ושיעול שלא עוזב אותנו כבר חודשיים. מזל שגיסתי בבית ועוזרת לי ושומרת עליה בכל פעם שהיא חולה ואני לא צריכה להפסיד ימי עבודה..
אז כמו שאמרתי, עכשיו היא כבר בת חצי שנה, ערנית חלק גדול מהיום, סקרנית ובוחנת את הסביבה כל הזמן, מגיבה כשאני קוראת לה, מנופפת בידיים וברגליים כשאני אוספת אותה מהגן, משתוללת בזמן המקלחת ומשפריצה מים לכל עבר, אני שוקלת להתחיל לקלח אותה כשאני בבגד ים, כי אחרי מקלחת אני ספוגה מים מההשפרצות שלה :-)
היא מחייכת, אבל מאוד מאוד קשה להוציא ממנה חיוך, יש לי ילדה קשוחה, היא צוחקת בקול רם בצחוק מתגלגל ומתוק, מכניסה לפה כל מה שמגיע לה יד, וכשאין לה כלום ביד אז גם אגרוף שלם נכנס לפה הקטן שלה. לפני שבועיים התחלנו לאכול ירקות והיום בגן תאכל קצת מרק בפעם הראשונה.
היא קטנטונת. שוקלת 6 קילו על 61 ס"מ, אחוזון 4 לפי הטבלאות של טיפת חלב, אבל זה בסדר, כי היא נולדה פגית. אני כן רואה שהיא מתעגלת לאט לאט וזה מתוק..
יש לה חיוך מהמם עם גומה אחת, ולדעתי היא הילדה הכי יפה בעולם..
אני כל יום מתאהבת בה יותר, וכל רגע שאני בעבודה ולא איתה אני מתגעגעת אליה.
היא ישנה רצוף בלילה מגיל חודשיים, למרות שבשבוע האחרון יש מעט ריגרסיה, אבל הבנתי שזה טבעי וזה קורה ושמתישהו זה ייסתדר.
בסך הכל היא ילדה מאוד טובה ונוחה, מעסיקה את עצמה יפה אבל גם יודעת לדרוש תשומת לב. שלושת האחיינים שלי מאוהבים בה ומרעיפים עליה חום ואהבה וזה מחמם לי את הלב לראות אותם יושבים סביבה ומשחקים יחד.
והנה תמונות של הקסם הקטן שלי:
ויש לי חדשות נוספות.
התחלתי סבב נוסף של טיפולים. אני רוצה עוד ילד. אני צריכה עוד ילד. זה בוער בי בעצמות.
נאלצתי להחליף תורם, רציתי מאוד אח ביולוגי מלא ליובל אבל זה לא הסתדר, זה לא מה שיימנע ממני להביא לה אח או אחות. כבר עברתי החזרה של עובר אחד שלא נקלט, השני לא עבר טוב את ההפשרה אז אני צריכה לעבור סבב שאיבה חדש. מחכה כרגע לטופס 17 מקופת חולים ומתחילה. מקווה שהסבב הזה יביא לי הריון בריא ותקין שיימשך הפעם עד הסוף ולא ייקטע מוקדם כמו ההריון הקודם.
צריכה להזכיר לעצמי לכתוב פה קצת יותר כי זה יהיה מן יומן שיובל תוכל לקרוא כשתגדל..
אז שלום ולהתראות בפעם הבאה :-)
מיכל