לקוחים כוס, מקרמיקה, שמים בה כפית של אבקה, ומים חמים. אפשר להוסיף סוכר או סוכרזית, סיטביה או אגבה, קצת חלב או הרבה חלב, או אולי בכלל שמנת, אפשר חלב פרה או חלב סויה, חלב שקדים או חלב קוקוס. מערבבים את כל המרכיבים, והופ יוצא לנו נס.
לשמחתי הרבה את הנס שלי אני שותה בלי סוכר בכלל. לגבי החלב זה עונתי. תלוי בהורמונים של גיל המעבר. יש תקופות של חלב פרה, יש תקופות של סויה. אני מאוד אוהבת גם חלב אורז עם קוקוס אבל זה כמו לשים ישירות סוכר בורידים, אז אני מוותרת על השילוב הנחמד הזה. בצבא למדתי לשתות נס בלי חלב בכלל. גם זה אפשרי. אבל אז אי אפשר לקבל ספל כזה:
דוגמא מוצלחת של חלב בנס יכולה לחייך לשותה את יומו.
למה קוראים לו נס? מילא נמס, את זה אני מבינה אבל נס? לפי הויקי זו נגזרת של השם נסטלה, יצרנית קפה, אבל אני לא בטוחה בכלל שזה נכון. נסטלה יותר מתקשרת אצלי לשוקו. לדעתי בעברית פשוט קיצרנו כי זה יותר נח. "תכין לי נס" לעומת "תכין לי בבקשה כוס קפה נמס". מה יותר קל לישראלי ממוצע לומר? במיוחד עניין ה"בבקשה" הזה.
אני לא בררנית יותר מידי גדולה בעניין התערובת המרכיבה את הנס שלי. עלי נס מקנייה הוגנת שפולי גודלו על ידי פיגמים בממלכה התיכונה בואך ארץ ההוביטים לא כל כך עושה רושם. נכון שלתערובת נס טריה יש ריח נהדר, אבל לטעמי הריח יהיה נהדר גם אם זהו נס לוקל מקומי.
מאז שאפשר להשיג נס בחמישה שקלים בלבד עלתה צריכת הניסים של תושבי מדינת ישראל. נס בחמישה זה מחיר מצויין למי שממש חייב נס, וכאן ועכשיו. אבל אי אפשר שלא להרהר בשאלה הנצחית האם איכות הנס נקבעת לפי המחיר הנדרש להשגתו. וגם בשאלה האם זה באמת שאלה חשובה להרהר בה.
והנה בזמן האחרון עברתי לשחור זה לא שאני לא מאמינה יותר בניסים. סתם ככה הטעם שלי קצת השתנה. קורה. מערכת היחסים של ושל הנס הגיע לאיזה דריכה במקום. הוא הפסיק להלהיב אותי, לגרות לי את החושים, לענג לי את הבלוטות. טוב פשוט לא בא לי יותר עליו. אז כרגע אנחנו בזמן כזה של "יחסינו לאן", ואני שוקלת האם לפתח יחסים לא ברורים עם גורג' קלוני.
הבעיה היא ששחור לא שותים בכוס מקרמיקה, הסבירו לי כל המזכירות אצלי במשרד. זה פשוט משהו שאי אפשר לחרוג ממנו. זה לא אותו הטעם. אפשר להתעלף רק מלראות מישהו מכין קפה שחור בכוס מקרמיקה. ועכשיו אני בבעיה. מה לעשות עם הכוס היפה שעל שולחני, שמחכה בכליון לנס הפרטי שלה. נורא קשה כל בוקר להגיע לעבודה ולאכזב את הכוס, זו שנתנה את כל מבטחה בי כששמתי אותה בסל של הסופר, זו שתמיד חיכת לי על השייש במטבח, ורק לי. זו שהצלתי מליסטים חמדניים, זו שאירחה לי לחברה בלילות ארוכים וקרים של עבודה נוספת. אז היום הכנתי לה תה. ככה שלא תרגיש מסכנה בקור הזה. כי תה מסתבר אפשר לשתות בכוס שקופה, אבל אף אחד לא מתעלף אם שותים אותו גם בכוס קרמיקה.
יש מצב אני אתחיל לפתח גם יחסים עם תה.
ועד לרשומה הבאה, מקווה שהיה לכם חג אורים שמח.