לודויג ואן בטהובן נולד בבון שבגרמניה. אביו היה זמר ומורה לפסנתר בחצר נסיכות קלן, וסבו - זמר בס. לודוויג הקטן למד לנגן מגיל 5, תחילה אצל אביו ובהמשך אצל אחד מידידיו. האב, שהיה שתיין, התאכזב כשבטהובן הצעיר לא הצליח כמו מוצרט שנודע אז כילד הפלא. בגיל 11 התמנה בטהובן לנגן צ`מבלו בתיאטרון-החצר ולעוזר לנגן העוגב בקפלה הנסיכותית, והחליף בתפקיד את מורהו לקומפוזיציה, שהיה נגן העוגב של החצר.
בגיל 17 נסע לראשונה לווינה, פגש את מוצרט, והרשים בטהובן אותו בנגינתו. הוא חזר לבון לאחר שנודע לו שאמו גוססת משחפת, ושב לווינה רק ב-1792. בינתיים מת גם מוצרט, ובטהובן לא הספיק ללמוד אצלו, כפי שתכנן. הוא פנה אל יוזף היידן כדי לקבל ממנו שיעורי הלחנה, אך היידן סירב ללמד אותו עקב מרדנותו וגסות רוחו של בטהובן. בטהובן החל לנגן בחצר הקייזר, לכתוב ולפרסם את יצירותיו וללמד פסנתר את ילדי האצילים הוינאיים. הוא התפרסם כפסנתרן, וכתב גם סונטות לפסנתר, לצ`לו ולכינור. ב- 1800 כתב את הסימפוניה הראשונה שלו. למרות נימוסיו הגרועים, האצילים נמשכו אל אישיותו הכריזמטית וטיפחו אותו.
ב-1798 החל בטהובן לסבול משריקות ומזמזומים מתמידים באוזניו, שגברו בהדרגה עד שהתחרש. חירושתו הביאה אותו לידי יאוש והוא שקל להתאבד. ב- 1802 עבר לכפר הייליגנשטט, וכתב לאחיו מכתב הידוע בשם "צוואת הייליגנשטט". בעשור לאחר מכן כתב את יצירותיו המפורסמות ביותר - הסימפוניות 2-8, קונצ`רטי לפסנר, אופרה, רביעיות מיתרים וסונטות לפסנתר. המוסיקה של בטהובן היתה מהפכנית בכך שאפשרה הבעת רגשות סוערים, דרמה ויצרים, שהתאימה לתקופה הרומנטית.
אחרי שנת 1812 הסתבך בטהובן בתביעות משפטיות בנוגע לתמלוגים על יצירותיו, והפסיק כמעט לחבר מוסיקה. הוא מונה לאפוטרופוס על אחיינו קרל, אך לא ידע איך לנהוג כאב וצרות כלכליות הביאו לניסיון התאבדות של האחיין. ב- 1817 חזר להלחין, וחיבר סונטות לפסנתר, מיסה ואת הסימפוניה התשיעית, שהיתה הראשונה ששולבה בה מקהלה. הוא כבר היה חירש לחלוטין ולא שמע את תשואות הקהל לאחר הביצוע הראשון.
בטהובן מת בגיל 57 מדלקת ריאות, לאחר תקופה ארוכה של בריאות מדורדרת. בהלוויתו השתתף קהל רב, ובין האבלים היו עמיתיו האמנים וידידיו מחוגי האצולה. על מצבתו נחקקה מלה אחת: "בטהובן". הוא נקבר בבית הקברות וארינגר, וב- 1888 הועבר קברו לבית הקברות המרכזי של וינה, לצד מוסיקאים נוספים
לוגו גוגל בכל העולם הוא סרטון אינטראקטיבי, שבו הצופה מתבקש לסדר קטעים מיצירותיו של בטהובן לפי הסדר, ואז נשמעת היצירה.