לא חשבתי שיום הולדת 10 לבלוג שלי יהיה כזה עצוב... כזה עלוב. השנים הקודמות היו יפות מפוארות וגדושות ברשומות והינה... הגיעה לה שנה עשירית ואנחנו עוברים בצורת.
לא בצורת מהשראה חלילה. להפך – יש לי מלא מלא מה לכתוב... שנה קדושה בטיולים, תמונות, עשיות, חוויות, אירועים.... אבל המוזה חברים... המוזה נעלמה.
בתחילת השנה התבשרנו על שינוי מדיניות בתפוז.... לאחר תקופה ארוכה של תקלות... גם לקחו לנו את הסיבה היחידה להמשיך לכתוב כאן ... ואני מדגישה כאן... כי לא בגלל התשלום כותבים.. אלא בגלל התשלום נשארים במקום שהפלטפורמה לא כזו מתקדמת... וביחד עם גרושים... נפנפו לנו קידומים שנוגעים לרוב בתוכניות אירוח, ריאליטי, תכנים שענו לקובייה מאד מדויקת של תפוז... מה ששם את איכות הכתיבה שלי ורמת התוכן שלי די מחוץ למקודמים.
אל תרימו גבה!! מין מה היא חושבת מעצמה זו. לא אומרת שלא קידמו תכנים שהיו טובים... רק אומרת שכבר לא קידמו תכנים שלא גרם לתשואת האתר עצמו. אז כשבן אדם כותב על רגשות... אין ספק שאין אינטרס לקדם.
ברור שאני גם לא כאן בגלל הקידומים... אבל לאור נשירת הבלוגרים ולאור שינוי דרסתי של קצב הכתיבה אצל כולם... כמו גל צונאמי סחף את רובנו לפחות... פחות... תחליטו פחות מה כל אחד בהתאם לעצמו. בטוחה שיהיה לנו משהו במשותף.
לרוב – כמו ב9 השנים הקודמות – אני עושה כאן ספירת מלאי... כמה רשומות השנה... כמה בולים השנה... כמה כניסות לבלוג וכו..
להגיד לכם את האמת... זה לא מעניין אותי יותר אז למה שזה יעניין אתכם.
פעם הניף את ההצלחה של הבלוג שלנו הייתה גאווה. כיום זה חש לי כ: חייבת להיכנס פעם ביום להתעדכן... לא נורא אם לא הגבתי לכל הרשומות שקראתי.. אם בכלל עניין אותי לקראו... או טרחתי לענות לתגובה לרשומה שלי.. אם בכלל התחשק למישהו לקראו אותה.
אני אישה שמתקשה להרפות... הנקתי את בתי עד גיל 4 שנים ו-7 חודשים (למי ששכח) סחבתי על פניי את האבל על אבא שלי ז"ל כ-5 שנים... לא יודעת מה יהיה שנה הבאה.. לא יודעת מה יהיה בעוד חמש שנים.. אבל מקווה שהפעם אקבל החלטות נכונות לגבי המשך הכתיבה כאן - מהר יותר.
בכל זאת – כמו בשנים קודמות אסיים באותו משפט : כי כן – הוא רלוונטי יותר מתמיד:
זה הרגע להודות לכל החברים כאן שקוראים אותי... שסובלים את הקיטורים שלי, שמעודדים במשברים שלי... ושגם משחקים את המשחק בעת נפיחות גאוותי בהצגת רגעים קסומים של ילדיי, ושלא קוראים אותי בגלל הכביסה המלוכלכת, אלא מבינים שזה בא מצורך לשתף...(העתקי משנה שעברה.... ומשנה קודמת....וגם משנה שלפני כן... וזה עדיין אקטואלי )