פאנדום: פרסי ג'קסון X קיין קארוניקלס
שיפ: ניקו/אנוביס, ג'ייק/וויל
ז`אנר: רומאנס
דירוג: PG-13
אורך: 5387 מילים
הערות: אין קשר מדויק בין הפאנפיק הזה לבין הקודם, חוץ וויל/גלידה שאהבתם רק פורחת מרגע לרגע. תודה לגל שישבה איתי חמש דקות לפני העבודה ועברה איתי על השגיאות!
דרך האבנים המשתלבות
הפעם ההיא בה עדיין לא נפגשתם
אתה מביט בבניין העינויים אליו לא תיכנס יותר בשביל ללמוד (קרי: לשבת במשך יום שלם ולא להבין דבר), מה שלא עזר לך, כי הציונים שלך צנחו לרמה שהעיפו אותך מנבחרת ההוקי וזה לא עזר למצבי הרוח שלך שגם ככה לא בשיאם, לכן החלטת לשבור את כל החוקים, דבר שגרם לסילוק שלך תוך רגע. לא שבאמת אכפת לך, כי זה לא משנה לאף אחד עכשיו שלא תהיה לך תעודה שמוכיחה כלום. במקום זה אתה מעדיף את המציאות בה אתה הולך לעבוד במוסך של דוד שלך יחד עם צ'ארלי שלימד אותך הכל מאז שיכולת לראות את המנוע כשאתה עמדת בגבורה על השרפרף המתנדנד. המכונות תמיד הרגיעו אותך לעומת בית הספר שתמיד הצליח לגרום לך לאבד את השפיות.
הצלצול נשמע ואתה מבחין בתלמידים יוצאים מהכיתות במהירות כדי להספיק להחליף ציוד לשיעור הבא. מצד ימין את רואה את מיטשל שמתהלך יחד עם קונור סטול כשהם צוחקים על משהו שכנראה הקונור עשה למורה, כרגיל. אתה תתגעגע לחברים שלך.
הצלצול השני נשמע והתלמידים ממהרים חזרה לכיתות לעוד שעה של עינוי נצחי. אתה מכתיף את תיקך, מסתובב אל כיוון יציאה ומשם אל הים בו תוכל לשרוף את כל שיעורי הבית והעבודות.
הפעם ההיא בה כמעט נפגשתם
דלתות הרכבת נפתחות בדיוק כשהנער שחום יורד ממנה. הוא נראה טוב, אתה חושב ובזמן שאתה עולה במהירות כדי לתפוס מקום.
הפעם ההיא בה הבטתם אחד בשני אבל לא דיברתם
בית הקפה הקטן שליד המוסך תמיד משרה עלייך אווירת רוגע, הרבה יותר מהדיינר שממול אליו רוב העובדים הולכים. אתה פותח את הדלת כדי להיכנס כשנער אחר בדיוק יצא עם שתי כוסות חד פעמיות. ראית אותו אולי פעם או פעמיים כשאנוביס היה במשמרת. הוא תמיד ישב בדלפק כשהוא בטלפון או מול מחברת מתמטיקה. אנוביס היה פונה אליו מדי פעם והנער היה משיב. אתה דיי בטוח שהוא לא הביט באנוביס כי העיניים של הנער גורמות לבחורות לאורגזמה מידיית.
אתה בוחר לעצמך כריך טונה פשוט, אספרסו חזק כי עוד לא ממש התעוררת למרות שהשעה היא שתיים. ההזמנה מוצבת לפנייך בפחות מדקה ואתה מודה לאנוביס שמהנהן לכיוונך וממשיך בהזמנות הבאות. אתה מתיישב בפינה הקבועה שלך כשהדלת נפתחת שוב, והנער ממקודם נכנס עם בחור אחר בעל שיער זהוב כהה, כששניהם אוחזים בכוסות ממקודם. הנער בעל השיער הזהוב מביט בך רק לרגע, והעיניים הכחולות שלו כולאות אותך בתוכן, הן כחולות כמו ההונדה של סילנה. אתה ממהר להביט בכריך שלך ולהיצמד קרוב לשולחן כי יש דברים שלא צריכים לבלוט מעל פני השטח. כשאתה מרים שוב את המבט הנער נעלם.
אתה מביט שוב בכריך ונאנח. איבדת את התיאבון.
הפעם ההיא שחייכתם אחד לשני
אתה מאוהב במזג האוויר הקיצי. החום שמוקרן על העור, הרוחות הקרות של הים והגלידה. הגלידה היא הדבר הקדוש ביותר שקיים ואתה חי בשבילו. לא משנה העונה, אתה מוכן לאכול גלידה בכל מזג אוויר, אבל משהו באווירה של הקיץ מגבירה את ההנאה.
פרסי דיבר על הים במשך חודשים, וכשהוא ראה בסמרטפון שלו שמזג האוויר יהיה מספיק נעים לצאת לים, הוא דיי גורר את כולכם לשם (אתה לא מתווכח עם ג'קסון, יש לו אובססיה לים) הגלים הם לא משהו בשביל לגלוש, לכן פרסי ואנבת' פשוט שוחים להם (יותר אנבת' מנסה ומצליחה להטביע את פרסי), ואתה וג'ייסון יושבים על המגבות, מחכים לשאר שיבואו, ובוחנים את הסביבה, או יותר נכון את הגברים. אתה יודע שג'ייסון, נער מתוסכל מינית שכמוהו, מביט בכל גבר שהוא יכול, כיוון שפייפר עוד תמימה מדי לסקס (הצעת פעם לעזור לו, אבל הוא טען שזו בגידה בפייפר. הפסד שלו).
הים הוא בהחלט מקום נפלא – גברים בלי חולצות, רטובים, שריריים, חטובים, חתיכים. אתה דוחף את משקפיי השמש שלך מעט מטה כשאתה בוחן את אחד הבחורים: שיער חום כהה, עור שחום וחטוב. הוא חייב לעבוד הרבה בשביל השריריים האלו. אתה בהחלט נהנה מהמראה הרטוב שלו. אתה זוכר אותו מבית הקפה כשהוא ישב בצד והביט בכריך שלו יותר מדי באינטנסיביות. עיניו פוגשות את שלך והוא מחייך חיוך קטן שגורם לדם שלך לזרום מהר יותר (לשני הכיוונים) ולך להשיב חיוך שאתה מקווה שהוא מספיק מזמין. אתה רוצה לקום וללכת לדבר איתו, אולי קצת לפלרטט, אבל ג'ייסון שבדיוק סיים לסמס לפייפר מחליט שהוא רוצה גלידה.
אתה מביט בג'ייסון בהבעה מיוסרת ונקרע בין הגלידה לבחור החתיך, אבל עד שאתה מחליט הבחור כבר נעלם.
הפעם ההיא בה למדתם את השמות אחד של השני.
אתה תוהה כמה זמן לקח לך להבין שאתה קורא לבחור פשוט הבחור הבלונדיני. הוא חסר שם, ואתה לא בדיוק יודע איך לקרוא לבחור שגנב לך את הלב בבית הקפה רק ממבט אחד פשוט. לאחר מכן לא הפסקת לחשוב עליו ועל העיניים העמוקות (הפורנו שלך השתנה לבחורים בעלי שיער בלונדיני). והחיוך שהוא נתן לך אז בים...
אין לך אומץ לשאול את אנוביס, כי לא תהיה לך תשובה ישירה ממנו, הנער תמיד אוהב ללכת בעקיפין ומסביב להכל כדי לתת לך למצוא את התשובה לבד. אתה תוהה אם אנוביס יהיה בעתיד הפסיכולוג שלך.
בצעד נואש אתה מנסה לחפש אותו בפייסבוק (כי ככה מוצאים אנשים היום לא?) כדי להבין שאין לך אפילו נקודת התחלה; לא שם, לא תמונה, לא כלום. אתה מחליט לשוטט בפייסבוק עוד קצת כשאתה נעצר בתמונה של ליאו עם בחור בלונדיני.
זה לא הבחור שלך, זה שגרם לך לשנות את הפאקינג פורנו שלך, ולקלאוד מפיינל פנטזי לרדת למספר שתיים ברשימת הבחורים הבלונדינים החתיכים. הנער שליאו הצטלם איתו הוא הבלונדיני השני שבחן את משחק הכדורעף בפינה. אתה מחליט להיכנס לרשימת החברים של ליאו כדי לראות אולי הנער-משנה-הפורנו מופיע שם, מה שדיי אפשרי בהתחשב שלליאו יש 724 חברים (יש שמה המון בחורות ואתה תוהה אם קלי יודעת עליהן). אתה עובר אדם אדם (אתה מגלה שלנער השני קוראים ג'ייסון גרייס) וכמעט אומר נואש לקראת סוף הרשימה כשאתה מבחין בנער הבלונדיני.
וויל (וויליאם) סולאס.
התמונה שלו היא כנראה מהפעם האחרונה שהוא היה בים, כשהוא אוכל גביע גלידה, משקפיי השמש לו על ראשו, כשעיניו הכחולות חשופות וחיוך קל על שפתיו. הוא מעל הליגה שלך, אתה יכול לראות את זה רק מהחיוך שלו בתמונה קפואה, אבל אתה לוקח נשימה עמוקה ומוסיף אותו לרשימת החברים שלך (יש לכם לפחות 21 חברים משותפים ואתה כועס על הפייסבוק שמציע לך לעשות לייק לפריס הילטון, אבל לא מציע לך בחורים חתיכים וחמודים).
שתי דקות לאחר שחפרת על הפרופיל שלו בו יש יותר מדי תמונות שלו עם גלידה אתה מקבל התראה שוויל (וויליאם) סולאס אישר את בקשת החברות שלך.
אתה מכריח את עצמך ללכת לצפות פורנו.
הפעם ההיא בה דיברתם בפעם הראשונה
לא ציפית להיות זה שיתחיל את השיחה עם ג'ייק, אבל שיעור היסטוריה כבר חופר ואף אחד לא מחובר בפייסבוק חוץ ממנו, אז פשוט שלחת היי. המעיים שלך התערבלו מבפנים והחלטת להתעלם מזה לחלוטין.
ג'ייק חתיך. הוא חתיך וחמוד ודיי כל מה שרצית שבחור יראה אי פעם. יש לו תמונות חמודות עם גולדן רטריבר קטנה חומה-זהובה (האני) שדיי עושה לו את המוות לפי הסטטוסים שלו עוד מלפני שנה והרבה מאוד תמונות של חלקי מכונות ומכוניות (אתה מזהה את המכונית של פרסי). יש לו מעט תמונות של עצמו ובתמונת הפרופיל שלו מוצבת האני, אבל ממה שאתה מצליח לראות (וממה שראית) הוא מדהים.
אתה אוהב את הפייסבוק, כי אפשר לראות אם מישהו ראה את ההודעה שלך ולפי הזמן ג'ייק ראה את ההודעה לפני שתי דקות והוא עדיין מחובר. אתה רואה אותו מקליד ומוחק ומקליד ומוחק, תוהה אם הוא עצבני כמוך. לוקח לג'ייק לפחות חמש דקות נוספות, בהן אתה משרטט את הפנים של ג'ייק בסוף המחברת, להגיב לך בהיי בחזרה. אתה משתיק את הבטן שלך כדי שתפסיק להתהפך, ומצווה על הלב שלך לחזור לפעום כרגיל. אתה פותח את החלון של ג'ייק ומקליד.
הפעם ההיא בה שמעתם את הקול של השני
לא לוקח לוויל הרבה מאוד זמן לתת לך את המספר שלו, כי לטענתו הרבה יותר נוח לו סמסים רגילים מאשר בפייסבוק, אז הוא נתן לך את המספר שלו והתנתק מהפייסבוק, בזמן שהוא השאיר אותך בוהה במספר המקולל שבטעות שיננת אותו. לקחו לך יומיים שלמים לשלוח לו הודעה בנוגע לגלידרייה שאמורה להיפתח בקרוב (אתה רצית להפיל את הטנדר על הראש שלך) רק כדי שהוא יתרגז עלייך שלקח לך יותר מדי זמן, ואיך אתה מעז לבזבז את זמנו היקר בלהמתין למידע החשוב והמסווג ביותר שקיים. היה קשה להסביר לבחורים במוסך למה אתה צוחק כל כך חזק.
ההתכתבות עם וויל הפכה לשגרה. אתה קם עם הודעה מוויל שגורמת לך תמיד לחייך, ממשיך את היום בין ההפסקות שלך לבין שלו בבית הספר והעבודה, ומסיים את היום שלך בשתיים בלילה כי אתה לא מצליח לומר לו לילה טוב.
אימא שלך טוענת שאתה מחייך יותר ושואלת מי זו שגורמת לך להיות כה מואר. עוד לא אמרת לה, כי קשה לך לשבור לה את הלב שבחורות פחות עושות לך את זה (הן כן יפות ומושכות בעינייך), אבל בחורים, ובעיקר בחורים כמו וויל, גורמים ללב שלך לרטוט מאושר ולבטן שלך להסתלסל בכל מילה.
בנוסף אתה גם לא יודע עד היום אם האייפון שלך קדוש או זבל שיש להשמיד (מכרת את נשמתך לאפל, ועד היום אתה מתחרט על זה), כי הוא מחליט להתקשר לוויל בדיוק כשאתה מתקן את מרצדס של סילנה, משום שצ'ארלי עסוק בלימודים אז אתה נשארת היחיד שהיא סומכת עליו עם התינוקת שלה.
השיר של שלושים שניות על מאדים נעצר לטובת צליל חיוג, ואתה מוציא את האייפון מהכיס רק כדי להבחין שהשיחה כבר נענתה והשם של וויל מופיע על המסך. אתה לא יודע אם היית חיוור מההלם או אדום מהמבוכה. אתה דיי מקווה שאחד מבטל את השני.
"ג'ייק, אני בשיעור, אני אדבר איתך אחר כך, בסדר?"
"אוקיי."
השיחה התנתקה.
אלו היו חמש עשרה השניות הקשות בחייך.
הפעם ההיא בה נפגשתם
אנוביס טוען שניקו טועה בתשובה שלו במתמטיקה. ניקו ואתה בוהים אחד בשני ומתפוצצים מצחוק. אנוביס הוא האדם האחרון שיש לשאול אותו לגבי מתמטיקה. אתה בשוק שהנער יודע לתפעל קופה מבלי להתבלבל בסכומי הכסף שצריך לתת (לאחר מכן אתה מגלה שמופיע לו על המסך סכום הכסף שצריך לתת והבנת שהוא מרמה). אנוביס נאנח ומתחיל לדבר עם ניקו על מתמטיקה ואתה מחליט לחפש אנשים לדבר איתם.
בזמן האחרון האדם הראשון שאתה פונה אליו הוא ג'ייק, אם זה בנוגע לאמירות מעניינות, בדיחות, שעמום או דיונים מוזרים של מצבי כפית בשתיים בלילה. אתה לא יודע איך הגעתם לדבר יותר בטלפון מאשר בסמסים, כי אתה מכור לסמסים, אבל אתה תמיד מתקשר לג'ייק כשאתה יכול, כי הקול שלו (עמוק ומרגיע) מהפנט אותך וגורם לך לרצות להקשיב לו עוד ועוד, במיוחד כשאתה זה שמרבה לדבר (הקול שלו עדיין גורם לגוף שלך לרעוד מההתרגשות).
אתה מחליט להתקשר לג'ייק, כי ניקו חוזר למתמטיקה שלו בזמן שאנוביס לוקח הזמנות, רק כדי לגלות שג'ייק מייסון מסנן אותך אתה מנסה שוב, צליל החיוג נשמע למשך רגע ולאחר מכן הקול של הבחור שאומר שהשיחה הגיע לתא הקולי. אתה מחכה להסבר למה הוא לא עונה, אבל כלום. זה למרגיש קצת לא נעים כי ג'ייק מעולם לא סינן אותך. גם כשהוא היה עסוק הוא תמיד אמר שהוא יחזור אלייך, אבל הוא מעולם לא סינן אותך.
אתה מתכוון לשלוח לו הודעה, כשאנוביס מציב מולך שתי כוסות – אחת עם השם שלך, ואחת עלייה כתוב שם שאתה לא מצליח לראות. אתה בוהה באנוביס בתדהמה, אתה לא הזמנת דבר, אבל הנער בוהה בניקו.
מישהו מתיישב לידך, ואתה מחליט להתעלם ממנו לטובת הגלקסי שלך.
"היי."
אתה מכיר את הקול הזה, הוא נשמע מעט צרוד, אבל העומק והטון המתנגן עדיין שם. הקול שלו הרבה יותר נעים במציאות ומעט שונה בצורה טובה. אתה מרים את ראשך בחדות כדי לפגוש בזוג עיניים שלו חומות כהות ומשועשעות. השיער שלו חום כהה מעורבב בגריז. הוא לובש את בגדי המוסך שלו מכוסה הכתמים (הוא צילם לך את הבגדים פעם ואמרת שזו יכולה להיות אחלה תחפושת להלוואין – המוסכניק הסקסי. אתה פלירטט איתו בלי בושה), שאפילו הצליחו להגיע אל פניו השחומות. אתה מצליח להבחין בצלקת דקה מעל הגבה שלו ואחת קטנה נוספת על האף. השפתיים שלו רחבות והעיניים שלו לא סימטריות מקרוב – ג'ייק מייסון הוא אחד הבחורים הכי מדהימים שזכית להיתקל בהם הן במראה והן באישיות.
אתה מביט בידיו, וזורק לו מבט שופט. "אתה רציני הולך לאכול את הכריך שלך בידיים האלו?" הידיים הגדולות שאתה רוצה שיחזיקו אותך. ג'ייק צוחק והצחוק הקופצני והמגוחך שלו. יש לו צחוק מקסים. אתה לא יכול לכעוס על ג'ייק.
"הייתי צריך לנחש שהדבר הראשון שתעשה הוא לבקר אותי."
"כמובן," אתה משיב, "לך שטוף ידיים." אתה מנופף בידך לכיוון מסוים, אתה לא יודע אם אתה מצביע בכלל לשירותים. "זה לא היגייני או בריא."
ג'ייק מחייך. "כן, דוקטור סולאס." הוא אומר, כשהוא קם וחובט את כתפו בכתפך, אתה עושה רעש נגעל והוא שוב צוחק. מבטך עוקב אחריו כי אתה לא יכול לנתק ממנו את המבט לרגע אחד.
רק כשג'ייק נעלם לחלוטין, ניקו פונה אלייך. "דוקטור סולאס?"
אתה מושך בכתפייך ולוגם מהכוס שמונחת מולך.
"זה סקסי."
ניקו מגלגל את עיניו וחוזר למחברת שלו.
הפעם ההיא בה הייתם רק שניכם
וויל ואתה תמיד נפגשים בבית הקפה בזמן ההפסקה שלך. לפעמים אתה מקדים ומתיישב ליד הדלפק ושומר לפחות שני מקומות פנויים, ולפעמים וויל וניקו מגיעים לפנייך, כשההזמנה שלך כבר מחכה לך ליד וויל שמחייך אלייך חיוך מסוכן שמזהיר אותך לשבת לידו לפני שהידיים שלך נקיות. אתה תוהה אם וויל הוא אימא שלך (כשאלת אותו הוא בעט בך ולקח לך את הכריך).
ניקו תמיד שמה, בין אם אנוביס שמה או לא, כשראשו טמון עמוק במחברת המתמטיקה שלו או ההיסטוריה. ניקו מתברר להיות דווקא אדם בסדר (כי נחמד או חביב לא מתאימים לניקו די אנג'לו), הוא לא היה כל כך נחמד אלייך בהתחלה, אבל לוקח לך זמן להבין שהוא עושה את זה כי הוא לא ממש מתחבר טוב עם אנשים, לכן אתה לא לוקח את המילים והמבטים הקשים ללב.
היום בו התחברתם היה היום בו ניקו הביא את ה-DS שלו לבית הקפה, משהו שאתה מייחל בשבילו יותר מדי זמן, לכן כשאמרת לו שאתה מת לקונסולה כזו, הוא הושיט לך את קונסולה ועבר לשבת בצד השני כדי ששניכם תוכלו לשחק בפוקימון. זו הייתה הפעם הראשונה שהתעלמת מוויל למשך יותר מדקה, אבל לא נראה לוויל שמפריע לו במיוחד כשהוא שוטט בטאמבלר שוב (וויל פעם אמר לו לא לנסות להיכנס לטאמבלר, כי זה כמו חור שחור – זה בולע הכל ואי אפשר לצאת משם).
היום וויל מחכה לך מחוץ לבית הקפה. העיניים שלו בוהקות והוא מחייך רק בפינה אחת של הפה, ואתה יודע שזה אומר שמשהו ממש טוב קרה לו. אתה נוגע בכתפו, כי נראה שאפילו אם תהיה מולו הוא לא ישים לב אלייך מההתרגשות.
"היי-"
"נפתחה הגלידרייה!"
אה, זה מסביר הכל.
האובססיה של וויל לגלידה הפחידה אותך בהתחלה (אתה זוכר את ניקו מביט בך מהצד ומגחך), אבל ההתרגשות בעיניו כשהוא מדבר על גלידה מזכירה לך את אותה ההרגשה בה אתה מדבר על מכונות. זו אהבה אישית שאף אחד חוץ ממך לא יכול להבין.
"ואתה רוצה ללכת," אתה מניח ואתה מניח נכון כי החיוך של וויל מתפרס על פיו והעיניים שלו נראות כחולות מהרגיל. "אוקיי, מתי?"
"עכשיו." וויל אוחז בידו את האוכל שלך לאותו היום (כריך בייקון וביצה קשה) ואת האספרסו בכוס חד פעמית. אתה לוקח ממנו את האוכל רק כדי שהוא יתפוס את הזרוע שלך. "ג'ייק, לפני שיהיה תור!"
זהו הצד שוויל לא מראה לרוב, בהתחשב שהוא אדם רציני לחלוטין כשזה מגיע לכל נושא אפשרי במיוחד בלימודים (הוא לא שפט אותך כשאמרת לו שהפסקת ללמוד, הוא רק אמר שכדאי שתעבוד קשה כי הוא יביא לך את הרכב הראשון שלו. מבחינתך זו הייתה הפעם הראשונה שוויל אמר לך שהוא אוהב אותך), אבל כשהנושא הוא גלידה, וויל מוכן להפוך עולמות ולהראות כל צד שבו כדי להשיג את הגלידה (כששאלת אותו פעם אם הוא היה מוכן לעבוד בגלידרייה, ניקו התערב ואמר שאם זה קורה החנות תפשוט רגל ו-וויל יאסר להגיע לכל חנות גלידה אפשרית. שרבוב השפתיים של וויל היה כל כך מקסים שפשוט הנהנת והעברת נושא).
"ניקו כבר שמה?" אתה שואל, כי וויל תמיד עם ניקו, אבל וויל מניד בראשו. "הוא יפגוש אותנו שמה?"
"לא, הוא נשאר בבית הקפה."
אה. אתם תהיו רק שניכם, לבד. אתה מרגיש את כל העצמות בגוף שלך בוערות מהעובדה שאתה תהיה עם וויל לבד בפעם הראשונה. זה לא דייט, אתה אומר לעצמך, זו הגלידרייה של וויל, אז אסור לך להתרגש כי זה הרגע שלו, אז אתה רק מהנהן בתגובה כשוויל מחייך ומתחיל להוביל את הדרך אל המקום הקדוש ביותר.
גלידת הווניל נחמדה והשילוב שלה עם אפרסק הוא מוזר אבל טעים. המקום קריר במיוחד למזג האוויר, מה שדיי טוב כי בכל פעם שאתה מצליח להרים את המבט שלך מהכריך או מהגלידה כדי להביט בוויל הפנים שלך מתחממות מהמבט המאושר של הנער שמולך. וויל באמת מצליח ליהנות מהרגעים הקטנים הללו, מהביס הפשוט של גלידת ריבת החלב או מגלידת התות, והחיוך שלו כשהוא מערבב את שניהם יחד עם גלידת בואנו (זה נשמע דוחה, אבל וויל נהנה). אתה מצליח ליהנות גם מהשיחה הקלילה והמגע הפשוט של הרגליים שלכם לחוצות אחד כנגד השני, מהבעיטות העדינות והפלירטוטים הלא כל כך עדינים של וויל, זה נחמד ונעים, ואתה בהחלט מצפה לפעם הבאה.
הפעם היא בה יצאתם לדייט
הראש שלך נשען על הכתף של ג'ייק בזמן שהוא מדבר על המכונית שהוא בדיוק מתקן. אתה לא מומחה בכל מה שקשור למכונאות, אבל אתה יודע שלג'ייק תמיד הכי נוח לדבר על מכונות ותיקונים , אז אתה נותן לו, כי זה מרגיע אותו וגם אותך. הידיים של ג'ייק משחקות במזלג שלך ושלו, כדי להדגים כמה דברים, ואתה לא יכול שלא לחייך עד כמה ג'ייק מקסים.
הפעם ההיא בה כמעט התנשקתם
אתם מתהלכים באיטיות אל עבר התחתית כדי שוויל יוכל לחזור הביתה, ואתה תמשיך משמה חזרה לעבודה. וויל מדבר על הלימודים ומבחנים, ואתה מבין ממנו שזו הולכת להיות תקופה קשה, במיוחד כשהציונים שלו בזמן האחרון לא בשיאם. אתה יודע שאחרי שהכל יגמר שניכם תוכלו להיות ביחד למשך חודשיים שלמים.
רגע לפני שוויל יורד במדרגות, הוא נעמד מולך, מנשק את זווית הפה שלך, קורץ וממהר אל הרכבת.
לקחו לך מספר שניות להבין מה קרה, ואתה מתהלך בחזרה אל העבודה כשהראש שלך מלא בוויל סולאס. כשהדוד שלך שואל לאיפה נעלמת במשך שעה אתה לא מצליח לענות, ואחרי מספר טעויות הוא משחרר אותך באנחה הביתה. אחד הבחורים ממלמל משהו על נעורים ואהבה, ואתה לא יודע כבר מה לחשוב. אתה מצליח רק להגיע הביתה כדי לסמס לניקו שוויל הוא השטן; וניקו מגיב תוך רגע: אין לך מושג עד כמה אתה צודק.
הפעם ההיא בה התנשקתם בפעם הראשונה
אתה דיי בטוח שג'ייק הוא הטיפוס הרומנטיקן, למרות שהוא לא יודה בזה כמובן, לכן ממה שאתה מבין לפי קו המחשבה של ג'ייק מייסון, הנשיקה הראשונה צריכה להיות הקסומה ביותר כמו נסיכות של דיסני.
אתה כל כך לא הולך להיות הבחורה (למרות שאין לך בעיה להיות נסיכה של דיסני).
לדעתך הנשיקה הראשונה היא בדיוק כמו השנייה והשלישית והחמישית – פשוט נשיקה. לכן כששניכם מחליטים להיפגש בסוף השבוע בקולנוע כדי לצפות באיזה סרט אימה חסר תקציב, אתה מחליט לנשק את ג'ייק בדיוק כשהבחורה פותחת את הווילון. העיניים שלך פתוחות, וגם של ג'ייק לכן אתה יכול לראות את התדהמה על פניו.
אתה מחזיר את מבטך לסרט, כשאתה נשען על גופו של ג'ייק, כשחיוך עקום נפרש על שפתייך, מהצד בו ג'ייק לא יכול לראות אותו. ג'ייק עצמו לא מוריד את מבטו ממך לפחות לחמש דקות, וכשהוא מפנה את מבטו לסרט, הוא מניח את ראשו על שלך ונאנח.
"זה לא הוגן, סולאס," הוא ממלמל לשערך ואתה מצחקק.
"לא כל נשיקה צריכה להיות נשיקת דיסני," אתה ממלמל בחיוך בחזרה, וג'ייק צובט את ירכך. "תפסיק להתמרמר, מייסון."
אתה מרגיש את ג'ייק נע – גופו נשען קדימה, ראשו זז משלך ופניו מופעיות מולך. הוא מנשק אותך פעם אחת, ואתה ממהר לתפוס את פניו לפני שיתחמקו כדי לנשק אותו, אתה מרגיש את ג'ייק מחייך כנגד החיוך שלך ואתה צוחק לעצמך בלב מהאושר. הנשיקות הקטנות גדלות לנשיקות יותר רציניות. אתה שמח שאתם יושבים בשורה האחורית לבד.
הפעם ההיא בה התמזמזתם
החדר האחורי בעבודה של וויל הוא המקום היחיד בו המצלמה נדפקה, לכן זהו המקום המושלם בו אתם יכולים להיות ביחד מבלי שאף אחד ישים לב (כי הבית של וויל תמיד עמוס ואצלך עוד לא יודעים).
הידיים של וויל תמיד משוטטות על החזה שלך, בוחנות, מרגישות וצובטות את השרירים; בעוד יד אחת שלך תמיד תהיה בשערו של וויל, שמרגיש כמו סיבים רכים של מתכת (אולי לא ההשוואה הטובה ביותר שלך, אבל זה מרגיש טוב).
הצוואר שלך מעט רגיש ו-וויל תמיד אוהב לנצל את ההזדמנות כדי להשאיר סימן שם כדי לשמוע אותך נאנח מהנקודה הרכה ההיא. וויל רגיש בגבו – בכל פעם שאתה מעביר את ידך מתחת לחולצה שלו ונוגע בגבו התחתון, וויל מתקשת מעט אל תוך המגע, כאילו הוא מבקש עוד.
והשפתיים שלך לא אוהבות לעזוב את שלו, כי זה מרגיש מעולה וחם ומדהים, במיוחד כשהלשון שלו עושה את הדבר ההוא שאתה באמת רוצה לדעת מה זה, כי זה גורם לך להתקשות מהר מדי. כל נשיקה מוויל גורמת לך להתקשות, ואתה באמת רוצה להגיע לשם, אבל שניכם יודעים שאתה עדיין לא מוכן.
הכל נעצר כשהדלת נפתחת ובחורה צעירה נכנסת. וויל מנשק אותך עוד פעם אחת ומנסה לסדר את עצמו כדי ללכת אליה בחיוך המוכרן שלו. כשהיא רואה אותו היא צוחקת עליו ואתה מכיר את הצחוק הזה – תאליה גרייס תפסה אתכם על חם.
הפעם ההיא בה שכבתם
הפעם הראשונה תמיד כואבת, קראתם על זה וחקרתם מספיק זמן כדי לדעת שזה לא הולך להיות נעים בהתחלה, אבל כשג'ייק מעלייך, והיד שלך מונחת על עורפו, ואתה מושך אותו לנשיקה רגע לפני שהוא נכנס, אתה מרגיש את העולם שלכם צומח ומלבב, ואף אחד לא יכול לקחת ממכם את הרגע הזה.
(למחרת בבוקר אתה מקלל אותו, והוא לא מפסיק לצחוק).
הפעם ההיא בה רבתם
זה לא היה ריב, אתה אמרת לעצמך, לא רבתם. אבל אתה לא מדבר עם ג'ייק במשך יומיים כי האגו שלך גדול מדי.
אנוביס אמר שג'ייק מגיע לבית הקפה כדי לקחת הזמנה ושהוא חוזר ישירות אל המוסך, וניקו טוען ששניכם מפגרים שצריכים להשלים. אנוביס היה רחוק מכם, לכן העזת לומר לו שיסתום את הפה, כי הוא לא גידל ביצים לבקש מאנוביס לצאת איתו. עיניו של ניקו בערו מכעס והוא קם ויצא.
אתה ידעת שזו הייתה טעות, כי שניהם לא יצאו מהארון ולדחוף אותם לשם לא יועיל להם, אבל כבר נמאס לך מהכל – מהמבחנים, מהלחץ, מהשאלות והמבטים, אז אתה מוציא את זה על האנשים הקרובים לך.
אתה איבדת שני אנשים חשובים לך רק מפני שהפה שלך פעל לפני שהמוח הורה לו לשתוק.
הפעם ההיא בה הודיתם שאתם זוג
דוד שלך משחרר אותך כשהוא יודע שזה היום אחרון ללימודים.
אתה מחייך אליו וממהר אל בית הספר הישן שלך, כדי לתפוס את וויל לפני שהוא בורח לעבודה שלו. האוטובוס נראה איטי מהרגיל, ואתה מנסה להתקשר לוויל, שבטח יושב בהרצאת סוף השנה הקבועה בה מזהירים תלמידים לא לעשות בלאגן כדי שלא יגידו שהילד הזה הוא מבית הספר הזה. אתה מכיר את הסיטואציה מהמקור.
כשאתה מגיע בסופו של דבר אל בית הספר, התלמידים כבר כמעט והתפזרו, ואתה תוהה אם מישהו שאתה מכיר עוד שם, אתה מקווה לפחות שהמורים עזבו. המראה של בית הספר בהחלט לא מעודד אותך; הבניינים הענקיים גורם לך להרגיש קטן ואתה רוצה לחזור למוסך, בו רעש המכונות ירגיע אותך מהרעש השקט של הגיהנום הזה. אתה מרגיש את הכעס חוזר אלייך ואתה קומץ את אגרופייך ונושם נשימה עמוקה. אתה כבר לא חלק מהמקום הזה.
"יו מייסון!" נשמע קול מוכר, ואתה מסתובב כדי להבחין בקונור סטול מתהלך לצד מיטשל. "איחרת את המועד, הלימודים בדיוק נגמרו! נסה שנה הבאה, אולי תתקבל להוקי שוב."
אתה מגחך וחצי מחבק את קונור. מיטשל מחייך מלראות אותך ואתה לא יכול שלא להחזיר את אותו החיוך.
"מפתה עד כמה שזה נשמע, החיים במוסך נוחים הרבה יותר," אתה משיב וקונור צוחק. "איפה טראוויס?"
"הרחק הרחק מפה, איפה שנמצאות כל הבנות היפות," נאנח קונור. "הלוואי ואני הייתי הקמע, להסתובב מול חצאיות קצרות מתנופפות..."
"תמיד ידעתי שאתה יותר סוטה מאחיך," אומר מיטשל, ושלושתכם צוחקים.
אתה כן התגעגעת לחברים שלך, למתיחות על החברים והבדיחות על המורים, אבל יש לכם את חופשת הקיץ עכשיו, בה תוכלו לבלות כולם ביחד בזירת הקרח (אתה מתגעגע לרחבת ההוקי הגדולה, בה הכל מואר באור לבן וקריר) או לים.
ים. כחול. וויל. "ראיתם במקרה את וויל?"
מיטשל מביט בך בשאלה וקונור מגחך. "מה לך ולסולאס?"
אתה מרגיש אי נעימות, כי החברים שלך לא יודעים על וויל, או עלייך, או על כל המצב שלכם, ואתה לא יודע איך לספר לאנשים האלו שהחצאיות של המעודדות פחות עושות לך את זה עכשיו כשוויל בתמונה, וחזה של בחורה לא משתווה לחיוך הזחוח והמעצבן של וויל שגורם לחזה שלך להתחמם ולרצות לנשק אותו. אתה לוקח נשימה עמוקה ומביט בקונור במבט רציני.
"אנחנו יוצאים."
זהו. אמרת את זה. אין מפה דרך חזרה.
"לאיפה?" שואל קונור בחיוך עקום, עיניו מבזיקות בשובבות ואתה יודע שמשהו לא בסדר.
"לשום מקום," אתה עונה, "לכל מקום. אנחנו זוג, חברים."
קונור מביט בך לרגע ומתפוצץ מצחוק. אתה מרגיש רע, ולא נעים, ואתה רוצה לברוח שוב. הצחוק שלו מרגיש לך כמו קומדיה גרועה, ואתה רק מחכה שהוא ייגמר ושההשמצות יתחילו.
"את זה הבנו," אומר מיטשל במקום קונור שלא מצליח להירגע, ואתה מביט בהם שאלה. "האידיוט צוחק כי לקחת אותו ברצינות."
"לכל מקום!" קורא קונור בצחוק ונאחז בכתפו של מיטשל, "לכל מקום!"
מיטשל מחייך ואתה מרגיש משהו מוזר בפנים; הקלה וחשש. זה בסדר, המבט של מיטשל מקרין אלייך, אנחנו לא שופטים אותך, רק צוחקים עלייך.
אתה מצליח לנשום שוב.
כשאתה מזכיר את זה לוויל, הוא צוחק ובועט בשוק שלך. "אנחנו עדיין לא בסרט דיסני, אבל אתה יכול להמשיך לחלום להראות לי את העולם."
מעולם לא הסמקת כל כך הרבה רק ממשפט אחד של דיסני.
(אתה דיי בטוח שזה היה הרגע בו רשמית התאהבת בוויל סולאס.)
הפעם ההיא בה השלמתם
"בוא נגיד שזה תיקו," אתה מנסה לשכנע אותם, אך ליאו מניד בראשו וקורא לעוד משחק. אתה נאנח, ליאו הוא בחור תחרותי מדי. וויל מגחך ואתה מניד בראשך כשליאו בוחר במסלול השלג. אתה לא אוהב את מסלול השלג.
וויל ואתה עדיין לא כל כך מדברים מאז הריב על הבקר ממוקדם. זה מוזר כשוויל לא יושב לצידך, מלמל דברים סוטים שגורמים למוח שלך להתרכז במילים הרכות ולא במשחק. כשוויל לא שמה, קל יותר להתרכז, אבל אתה עדיין לא מנצח, כי וויל לא שמה (אתה בעצמך לא מבין את ההיגיון של המוח שלך).
"מתברר אתה לא יודע לשחק, אם או בלי סולאס לידך," טוענת תאליה וג'ייסון נאנח כשאחותו מעיפה את הרכב שלו למקום השמיני. הוא לקח לה את יושי, אז היא החליטה ללמוד אותו לקח בזמן שהיא משחקת עם לויג'י (היא תעשה הכל בשביל מבט המוות) "תלמד לשחק, ג'ייק."
"ליאו עדיין מביס אותך," אומר וויל, והוא מתיישב על הרצפה בדיוק ליד הרגליים שלך. "את צריכה לנסות שוב, תאליה."
תאליה מגחכת, "אל תהיה כל כך זחוח, עוד מעט תורך."
וויל משעין את ראשו כנגד הספה וחלק ממנו נוגע בברך, היד שלו מונחת על הגרב שלך ואתה מרגיש את ההקלה עוברת דרכך.
אתה מצליח להגיע למקום שלישי (תאליה מקללת אותך כי היא בחמישי. ג'ייסון נאבק באומץ על המקום שביעי), בזמן שוויל נע, ומחליט לשבת בין רגלייך, כשראשו מונח על הברך השמאלית לך. כשאתה מגיע למקום השני (ליאו מתחיל לפחד מעט), וויל מנשק את הברך שלך ושתי ידיו מונחות על כפות הרגליים שלך.
אתה מסיים במקום הרביעי, כי תאליה הצליחה לעקוף אותך, וליאו עדיין במקום הראשון. ליאו ותאליה צוחקים ומנסים לנחם את ג'ייסון שסיים במקום האחרון.
וויל משעין את ראשו על הספה ואתה רוכן כלפיי מטה כדי לנשק אותו.
מאחוריכם קלאריס ופרסי קוראים לסיבוב הבא, ואתה שומע את ליאו צוחק עליהם, כי אי אפשר להביס את הבלתי מנוצח ("ליאו לניצחון!").
"תיקו?" שואל וויל ואתה מנשק אותו שוב.
"תיקו."
(ליאו מפסיד לאנבת' שלוש פעמים בצרף.)
הפעם ההיא בה יצאתם מהארון
השעה היא שתיים בלילה כשאתה פותח את הדלת שלך לג'ייק והאני. המבט שלו שבור וכאוב כשהוא מחזיק את תיק ההוקי הישן שלו שנראה דיי מלא ובידו השנייה את הכלבה הקטנה ומלקקת את פניו של ג'ייק ונובחת כשהיא רואה אותך. הלב שלך נשבר למראה של החבר שלך שנראה כה קטן ואתה ממהר להכניס אותם פנימה אל הדירה החמה.
אימא שלך ערה מהרגע שהיא שמעה אותך מתהלך במטבח מהעצבים והזעם (משהו שלא עשית מאז גיל שלוש עשרה), ומיהרה אלייך כדי להכין לך לשתות משהו. כשסיפרת לה שג'ייק מגיע, היא מיהרה להכין שלוש כוסות בהיכון ולצוות עלייך להחליף מצעים במיטה שלך, כדי שיהיה לשניכם יותר נעים לשכב שמה.
זה רק ללילה אחד, ג'ייק אמר לך בטלפון. קולו נשמע מרוסק ואתה רק רצית לחבק אותו חזק כדי להעלים את הכל.
שלושתכם יושבים בסלון, בזמן שהאני מנמנמת על הכורסה הבודדה. ראשו של ג'ייק בחיקך, ואתה מלטף את השיער החום שלו בעדינות בזמן שאתה מניח נשיקות רכות על פניו (אימא שלך רגילה למראה הזה, אבל לא בסיטואציה הזו). הוא לא מספר הרבה, רק שאימא שלו ביקשה ממנו לצאת מהבית ולהשאיר אותה לבד. היה דיי ברור שהיא לא התכוונה שהוא יחזור.
אימא שלך אמרה שהוא מוזמן להישאר כמה שהוא רוצה, ושיש שוקו חם מוכן בשבילו יחד עם עוגיות החמאה שהוא אוהב. היא עלתה לישון והשאירה את שניכם ביחד.
אתה שואל אותו אם הוא רוצה לשתות, אך הוא פשוט מתיישר ומביט בך במבט שבור, ואתה לא יודע מה לעשות, כי אתה לא מכיר את כל הסיפור, ואתה מתחיל לחשוב את הדברים הגרועים ביותר – אולי היא צעקה עליו שהוא טעות, ושהוא לא הבן שלה, ושלא מגיע לה בן כמוהו, המחשבות גורמות לך לשנוא את העולם והזעם חוזר שוב. אתה תמיד היית עטוף בחום ואהבה מאימך, כיוון שהיא יודעת מה זה להיות שונה בחברה, ואיך אלו ששונים הכי מצליחים (אבא שלך הוא דוגמה חיה לכך), ואתה לא יודע מה לעשות מול ג'ייק.
"אפשר פשוט לשכב?" הוא שואל בקול קטן ואתה מהנהן.
אתה נשכב לאחור על זרוע הספה והוא מתכרבל לידך כשראשו מונח על כתפך, והיד שלו נאחזת בחולצה שלך. אתה ממשיך ללטף את שערו, ומחבק אותו כמה שאתה יכול ואתם נשארים בשקט שלכם עד שאתה מרגיש את הדמעות שלו מרטיבות את החולצה שלך. אתה רק לוקח נשימה עמוקה כדי לא לבכות ביחד איתו ומחבק אותו חזק יותר.
אתה לא זוכר מתי נרדמתם, אבל כשאתה מתעורר מונחת על שניכם השמיכה הירוקה שתמיד מגרדת לך ומעירה אותך בכל פעם שהיא מונחת עלייך. כשאתה מסתכל על השעון שליד הטלוויזיה אתה רואה שישנת עד שתיים עשרה בצהריים.
אימא שלך נכנסת כשהאני בעקבותיה כדי לומר לך שדוד של ג'ייק התקשר והוא מגיע לאסוף אותו אליו הביתה בעוד שעתיים.
אתה מצליח לנשום שוב.
הפעם ההיא בה יצאתם לדאבל דייט
"זה רעיון אידיוטי," טוען ניקו, ואתה מבחין בסומק על לחייו. וויל לצידך מחייך את החיוך הזחוח שלו ואתה יודע שניקו הפסיד מראש.
"זה רעיון גאוני ואנחנו צריכים לעשות את זה, כי לך אין ביצים לעשות את זה לבד."
ניקו נע בכיסאו, בזמן שהוא חופר בגלידה שלו מבלי לאכול אותה. אתה מבין את אי הנוחות שלו וחושב עד כמה רשע וויל יכול להיות. היד שלך מונחת על הכיסא של וויל, כשהאצבעות שלך נוגעות בכתף שלו, אבל לא נראה שהוא מבחין בזה, כי הגלידה הרבה יותר חשובה לו מאשר המגע הקטן הזה.
"למה לא הכנת אותי לזה?" שואל ניקו בזעף ו-וויל לוקח ביס נוסף מהגלידה. לפעמים אתה תוהה אם וויל מקבל אורגזמה בכל פעם שהוא אוכל גלידה. האנחה הקטנה מפיו גורמת לך לחשוב שאולי כן.
"כי אז היית לחוץ מדי."
ניקו זועף במושבו ומביט בך, כל מה שאתה יכול לעשות זה למשוך בכתפייך. וויל סיפר לך, ואתה ניסית להזהיר את ניקו מתוכנית הרשע של וויל, אבל לא נראה שהנער הבין בדיוק למה אתה מתכוון. אתה קצת מרחם על ניקו, ובפעם המיליון תוהה למה הוא התחבר עם וויל.
אנוביס מגיע אל הגלידרייה בדיוק חמש דקות לאחר מכן, ואתה מבחין שניקו מסמיק שוב ותוהה כמה זמן ניקו באמת מחבב את אנוביס. אתה לא זוכה לראות את אנוביס מחייך, אבל כשהוא מתיישב מולכם לצד ניקו, הוא מהנהן אלייך ואל וויל (כי וויל לא באמת מקשיב למישהו כרגע) ומחייך חיוך קטן אל עבר ניקו.
"הייתי אומר לך להתכבד מהגלידה העצומה שמולך, אבל וויל יגמור אותה לבד," אתה מנסה לשבור את הקרח מול אנוביס, כי ניקו הוא לא אותו הניקו כמו שהוא בבית הקפה, בו יש דלפק להפריד ביניהם. "אני בשוק שאני מצליח לגנוב כמה חתיכות ממנו."
אנוביס מהנהן. "אני מכיר את השילובים של וויל, זה לא הטעם שלי."
"השילובים של וויל הם לא הטעם של אף אחד." ניקו ממלמל לעצמו ואנוביס שוב מחייך.
"לאף אחד מכם אין טעם," אומר וויל בהחלטיות ולוקח ביס נוסף מהתערובת שלו. שלושתכם בוהים אחד בשני ומתחילים לצחוק.
אחרי הגלידרייה אתם הולכים לארקייד ואחרי מספר דקות וויל גורר אותך למשחק "שהוא ממש רוצה לשחק", ומשאיר את שניהם לבד. אתה מצליח להבחין בהם מתקשרים בהיסוס ומבוכה רגע לפני שוויל דוחף אותך לשירותים ומבקש לשחק במשחק של מבוגרים בלבד.
אתה לא יכול לומר לא לוויל.
הפעם ההיא בה הלכתם למסיבה
אתה תמיד נהנה ממסיבה טובה, במיוחד אחת כזו שהיא כמה ימים לפני הלימודים בה אתה עוד יכול ללכת לישון מאוחר (או מוקדם, תלוי איך מסתכלים על זה). ג'ייק לעומת זאת לא מחבב את כל העניין של אינטראקציה מול הרבה מאוד אנשים, לכן אתה משקה אותו בפונץ' עם אלכוהול כדי להרגיע אותו, ואז גורר אותו לרקוד איתך. זה כיף להתחכך אחד כנגד השני במסיבה רועשת בה אף אחד לא מסתכל עליכם כי האלכוהול רץ במערכת של אנשים יותר מדי מהר, והנשיקות שאתם מחליפים מהירות וגורמות לך לרצות לגרור את ג'ייק למעלה.
אחרי כמה ריקודים, אתם הולכים להתיישב בבריכה, בה הרגליים שלכם משתכשכות במים בזמן שפרסי, אנבת', קלאריס וג'ייסון נלחמים, אנבת' על כתפיו של פרסי, בעוד ג'ייסון על אלו של קלאריס (כי הבחור היחיד שמורשה להרים את קלאריס הוא כריס רודריגז). אתה מרגיש מאושר, כשאתה רואה את כל החברים שלך סביבך: ניקו ואנוביס יושבים בפנים, בזמן שהם מוצצים את הפרצוף אחד של השני, ליאו מנסה לשכנע את קלי לשתות משהו כדי שהיא כן תסכים לשחק איתו במריו, ומיטשל מנסה להתחיל עם מישהו שליד האוכל ואתה דיי משוכנע שזה אית'ן נקרומה אבל אתה לא אומר דבר.
"היי," ממלמל ג'ייק לעברך, ואתה מפנה את ראשך אליו. הוא מנשק אותך פעם אחת ואתה מבחין בלחיים האדומות והחיוך העצל מהשתייה.
"היי, אתה נהנה?"
ג'ייק מהמם. "אלו שלושת החודשים הכי טובים שהיו לי אי פעם, אף פעם לא הייתי כל כך מאושר."
הגוף שלך בוער, הלב שלך מתפוצץ מאושר, ואתה מנשק אותו שוב ושוב ושוב, והנשיקות הן עצלות ואתה לא מרגיש צורך להעמיק מעבר לזה. זה מושלם בדיוק ככה.
"חכה שתקבל את הרכב שאני אמור לקבל, אז תדבר איתי על אושר."
ג'ייק עוצם את עיניו ומניח את ראשו על כתפך. "אני מחכה לזה."
זו דרך נהדרת לסיים את חופשת הקיץ.