"בחור" עדין נפש אשר דואג לי ומודע לחולשותי, נח כרגע מעמל יומו, שקט ובטוח בחניה הפרטית שלו
ואני כל חיי מנסה להיות עצמאית, משתדלת לא להיות תלויה באחרים, וכבר זקנתי ושיבה פשתה בשערי ( הספרית מסתירה זאת בעזרת צבע וידיה האמונות על המלאכה) ועדיין ממשיכה במאמצי
עקב אכילס שלי ונקודת התורפה היא הנהיגה - אף פעם לא התימרתי להיות נהגת מירוץ בגראנד פרי
אבל....
ככל שאני מתבגרת יותר כך אני חוששת יותר. פעם נהגתי לירושלים וחיפה ( בשנים שבין 77-80) גם אחרי כן בשנים 80 -2009 נהגתי לרחובות, לשפיים, לכפר הירוק, לחולדה - היכן שהתקיימו סדנות לימוד.
אני עוד זוכרת את עצמי נוהגת לסניף בנק לאומי ברחוב פלורנטין, וגם נוסעת למשרד הביטחון וחונה עם הפולקסווגן שלי על הכביש הראשי - רחוב קפלן - בשנים 70 -77
כן הדברים השתנו
כיום אני שומרת נפשי מכניסה לת"א
ונותרת בתחום המושב שלי: קרית אונו, גני תקווה, אור יהודה ויהוד
דא עקא שגם בשטח תחום מצומצם זה החל לכרסם הפחד
חברותי נכנסות ויוצאות מחניון קניון קרית אונו - ואני...
עליכם לדעת: כאשר דנטה תאר באסופת שיריו "פרחי רוע" את הגיהינום הוא ראה בחזונו את החניון הנ"ל
מחילות ארוכות חשוכות ובעיקר צרות!!
איך אעבור עם הפוקוס עדין נפש שלי כאשר במסלול מולו דוהר 4X4 שחור אימתני גס רוח ודורסני
כנראה שמתכנן החניון היה בגילגולו הקודם אחד מהמענים באינקוויזיציה ואולי אף טורקוומדה בכבודו ובעצמו
ואני סברתי שקיטרוגי על החניון הם בבחינת " כל הפוסל - במומו פוסל..." ואתמול בשיחת רעים שחתי לפי תומי : אני חוששת להכנס לחניון....
ציפיתי לגל תגובות בוז
במקום זה זכיתי לאהדה והזדהות: גם אני גם אני...
כאמור צרת רבים חצי נחמה
מסתבר שנשים רבות במעגלי החברתי מעדיפות שלא להכנס לחניון
האם הדבר מעניק לגיטימציה לתלותי? לא ולא!
ואני שואלת את האחראים על הקניון האם בכוונתם - אם בכלל וכיצד - לשפר את המצב
השער לחניון הגיהינום - חניון קרית אונו
גילי, מוטי, עופר ( כאשר תגיע לביקור בארץ ) - היכנסו לחניון ושיפטו בעצמכם