מעשה ברבי עקיבא ורבי אלעזר ורבי אליעזר ורבי ששון ורבי שמחה ורבי יוסף בעל הנס ורבי שמעון בעלה של רינה ורבי יהושע ורבי בוריס שהיו מסובין בבני ברק בדירתו המרווחת (יחסית) והחדשה (יחסית) של רבי עקיבא (ברחוב רבי עקיבא) וערכו הכנות לשבת הבעל"ט.
אמר רבי עקיבא: "כל שבת היא מלכה, אבל השבת הקרובה קדושה יותר מהרבה שבתות אחרות"
שאל אותו רבי אלעזר: "ומדוע חושב אתה כך ידידי המלומד? האם בגלל ששבת זאת חלה אחרי צום י' בטבת (שחל השנה ביום שלישי – פעמיים כי טוב)?"
הוסיף ושאל רבי אליעזר: "ואולי אתה רומז לכך שזוהי השבת השנייה אחרי חג חנוכה וסוף סוף נגמרו בביתנו הסופגניות?"
פתח רבי ששון ואמר: "אם יורשה לי לבאר את דבריו של רבי עקיבא, חושבני כי כבוד הרב מכוון לכך שזוהי השבת האחרונה של שנת 2015"
הסתכלו כל החכמים על רבי ששון בתמהון רב ורבי שמחה שאל: "מדוע צריך להיות לנו חשוב כי השבת היא השבת האחרונה בשנת 2015 למניינם – שאיננו מניינו?"
הוסיף רבי יוסף בעל הנס: "ומניין לכם כי זוהי השבת האחרונה של 2015? הרי ברור לכולנו שהשבת הזאת חלה ב-י"ד בטבת תשע"ו ומעבר לכך אין לה כל תאריך אחר!"
הנהנו כל הרבנים בהסכמה ובהבנה ורבי שמעון בעלה של רינה: "מכיוון שברור לכולנו שרבי ששון טעה הפעם (באופן חד פעמי ויוצא דופן), אני מציע שנניח לרבי עקיבא לפרש את דבריו – אותם הוא ודאי מבין טוב יותר מכולנו".
הודה רבי עקיבא לרבי שמעון בעלה של רינה ואמר: "מובן מאליו כי אין אני מתייחס לכך ששבת זאת היא השבת האחרונה של שנת אלפיים ומשהו, כי אין לי מושג שכך חושבים הגויים ועמי הארצות. אני מתייחס כמובן לכך ששבת זאת מתחילה בצאתו של חג המולד"
כל הרבנים עצרו את נשימתם בתדהמה. למרבה המזל הם חזרו לנשום ממש לפני שנחנקו ורבי יהושע שאל בבלבול: "איזה חג? חג המה? חג המו?".
אמר רבי בוריס: "הקוראים מצפים שאני באופן סטריאוטיפי אדע באיזה חג מדובר, אבל אני חייב לתקן את כולם ולהסביר שאני באופן סטריאוטיפי מכיר רק את חג הנובי גוד שיחול בשבוע הבא."
כחכחו בגרונם במבוכה כל הרבנים שחשבו כי רבי בוריס יידע באיזה חג מדובר ורבי עקיבא אמר: "מה לא ברור? חג המולד! אל תתחזו למי שאינם מכירים חג זה! אמנם זהו לא חגנו, אבל חוגגים אותו כל כך הרבה אנשים בעולם שוודאי שמעתם עליו!"
אמר רבי אלעזר: "ייתכן שהמוני אנשים בעולם חוגגים את החג – ספק חג – שהזכרת עתה, אבל רוב רובם של חוגגים אלה אינם יהודיים ולכן אינם מענייננו!"
הוסיף רבי אליעזר: "שלא לדבר על כך ש..." והשתתק.
שאל אותו רבי ששון: "שלא לדבר על מה? דבר!"
אמר רבי אליעזר: "לא רציתי לדבר על כך, אבל חג המולד נחגג לציון יום הולדתו של יהודי לא כל כך טוב..."
השתעלו הרבנים בכוונת גדולה אבל רבי ששון שאל: "בלי כל קשר למי חוגג ומה נחגג – מה כל כך מיוחד בשבת שלאחר חג לא חג זה?"
הצטרף רבי שמחה לשאלה והוסיף: "מדוע השבת הקרובה קדושה יותר משבתות אחרות בזכות העובדה שהיא חלה אחרי תאריך שאין בו כל חשיבות לנו?"
אמר רבי עקיבא: "עד השבת האחרונה הייתי טרוד בדאגות שמא יהודים כשרים ירצו לחגוג חג לא חג זה. אבל מהשבת הבאה אוכל בלב שקט להתחיל לדאוג שמא יחגגו יהודים כשרים את סוף השנה למניינם!"
נחה דעתם של הרבנים והם החלו לפזם משירי הלא חג.
מוסר השכל: למרבה המזל תמיד אפשר למצוא סיבה טובה לדאגה
שבת שלום!
תודה ליעל – orelie – על הרעיון לרשומה דרך הסרטון ששלחה לי (שאולי מתעד את הרבנים שלי ממש!)
והרשומה המומלצת היא – מציאות שכזאת.... סיפור – בבלוג של תזזאטית