לכל אחד יש איזו משאלה לשנה החדשה, יש כאלה שרוצים לזכות בלוטו בכדי לרכוש דירה חדשה. יש כאלה שרוצים לזכות בלוטו בכדי לעזור למשפחה שלהם עם הבעיות הכלכליות, יש את זה שמחפש אהבה, שנים הוא מחפש, חופר בכל פינה, מגיע לכל קצה ועדיין לא מצליח למצוא אהבה. אז מה המשאלה שלי? המשאלה שלי היא פשוט מאוד, אני רוצה להפוך להיות קוסמת, להפוך להיות פיית קסמים, אחת כזאת שיש לה מקל קסמים, ביקשת משאלה, קראת לי, אבל אני לא רוצה להגשים רק חלומות של אחרים, אגב זה כוח עצום, אלא אני רוצה להגשים משאלה אחת פשוטה, להעלים לעצמי את הסרטן, שבהינף שרביט, אני אעלים את הסרטן, את הגרורות, ובבת אחת אני פשוט אעלים מהבית שלי כל סממן של הסרטן, אם זה את מקלות ההליכה, טוב אולי אני אשאיר אותם בתור תחפושת לפורים, אבל את ההליכונים שיש לי, את כיסא הגלגלים, פשוט שכולם ייעלמו. כי מעבר לזה, מבחינתי אני עשירה, כי בית משלי יש לי, ילד מקסים שגורם לי לאושר עילאי, ילד מקסים שרק רוצה לעשות לי טוב ולהצחיק אותי כל הזמן, יש לי, בעל מקסים, שכן אומנם מתלונן סדרתי, אבל אני חולה עליו, הוא מצחיק אותי כל הזמן, ואנחנו עושים המון כיף ביחד. יש לי משפחה תומכת, כמו ההורים שלי, האחיות שלי, חמותי, דודה של בעלי, הגיסות שלי. אז תגידו לי למה בן אדם זקוק עוד, מלבד כל זה?
בריאות, או כמו שסבא שלי זכרונו לברכה היה אומר, את כתר הבריאות רואה רק החולה. לצערי הרב גיליתי כמה זה נכון רק כשחליתי, רק כשאתה מאבד משהו רק אז אתה מגלה כמה הוא יקר. כשיש לך את הבריאות, אתה לא מתייחס בכבוד ובהערכה כמו כשאתה חולה. אני כל כך מתחרטת על אותו היום שלא הלכתי להיבדק, אבל מצד שני, שזה מאוד מוזר, את הלקחים שלי אני למדתי, ובעיקר אני גם מודה לסרטן, שחיזק אותי מאוד, גרם לי להבין שיש בי כוחות שמעולם לא ידעתי עליהם. אבל כן, לו רק יכולתי לבקש משאלה אחת, אחת קטנה, לא רוצה כסף, לא רוצה מכונית חדשה, לא מטבח חדש, לא שיפוץ האמבטיה, אלא רק בריאות. עברתי כל כך הרבה במשך ארבע השנים שעברו מאז שגיליתי שחליתי בסרטן השד, ארבע שנים, הספקתי לפגוש מפורסמים, כולל מפורסם אחד שכל חיי היה מודל שלי לצחוק, ספי ריבלין, אני לא אשכח את אותו הרגע שבו נפגשנו לראשונה. אני יושבת מחכה לרופא התורן, בעלי יושב לצידי, לפתע מרחוק אני שומעת קול מוכר מאוד. לאט לאט הקול מתקרב, ואני מזהה, ספי ריבלין, שהצחיק אותי כשהייתי קטנה, צפיתי בו כשהוא השתתף בהופה היי, אם זה היה בפרק שלהם בבית החולים לילדים, כשהם שרו לילדה בשם סיוון את אותו השיר, אני רציתי שישירו לי. אבל אז הגיע המערכון הכי מצחיק שאני צוחקת ממנו בטירוף עד היום, גני תמיר מנסה להקריא את הסיפור "זהבה ושלושת הדובים", בצד יושבים ספי ריבלין וציפי שביט, כמו שני ילדים קטנים לא מפסיקים להציק לה, עד היום אני נקרעת מצחוק מאותו הקטע. אז כשראיתי את ספי ריבלין כשאני הייתי בבית החולים, חשבתי שהוא הגיע לביקורת, או סתם לבקר, אבל עם הזמן גיליתי שלא, שהסרטן חזר אליו. בפעם האחרונה שראיתי אותו, הוא היה כל כך רזה, מכופף, הייתי בהלם מוחלט, כאב לי הלב, לא יכולתי לנשום מרוב הלם, לא האמנתי שזהו גיבור ילדותי, הבן אדם הכל כך חזק הזה נראה כיום ככה??
אז כל מה שאני רוצה לשנה החדשה, להפוך להיות קוסמת, לחזור להיות אמא רגילה כמו כל האימהות, לרדוף אחרי אריאל שלי. להתעצבן על כך שהוא מבלגן, ולאסוף אחריו כשאני ממלמלת "מה הוא לא יכול לאסוף אחריו?". שתהיה לי אפשרות ללכת איתו לבד לסרט, בלי ליווי, לקחת אותו לימי כיף, כמו שהייתי עושה עם אחותי הקטנה, ככה היינו מבלות את ימי ההולדת שלה, הולכות ליום כיף שכולל לרוב סרט. בכלל לחיות איתו מבלי כל הזמן לחשוב אם אני אצליח לחיות עד בר המצווה שלו, להסתכל עליו ולדמיין אותו בחליפת חתן, אבל בלי המחשבה של האם אני אצליח להיות שם, האם אני אגיע לרגע הזה, אני אזכה לראות אותו בחליפת חתן? אנשים בדרך כלל פשוט חיים, בלי כל המחשבות האלה, כי בדרך כלל אין להם ענן מעל הראש, אני רק רוצה שהסערה בחיי תחלוף, ושאני אחיה עד 100 או אולי 120, זה כל מה שאני רוצה בשנה החדשה, לדעת שזהו, הסרטן נעלם, שאני הצלחתי להעלים אותו, ושלעולם לא ישוב. אני רואה אותו מחייך אליי, הבן המתוק שלי, כל הזמן רק מנסה להצחיק אותי, וכואבת לי המחשבה שאולי שאני לא אשאר להרבה זמן. זאת הסיבה שאני כל הזמן מזהירה מפני סרטן השד, זאת הסיבה שאני כל הזמן מעוררת את המודעות ומפרסמת בכל מקום אפשרי את הפוסטים שלי על סרטן השד. אני מבקשת ממך אמא יקרה, בכדי שלא תצטרכי לחיות עם המחשבה הזאת, אני מבקשת ממך, לכי להיבדק, גם אם את בת 25, גם אם את רק אישה בת 20, לכי להיבדק, גילוי מוקדם מציל חיים.
