במסגרת השרביט אני אמור לכתוב על המכתבים בחיי – והכוונה היא לא לאיימיילים אלא למכתבים של ממש, כתובים ביד ונשלחים בדואר עם בול (מהימים בהם היה אפשר לסמוך על הדואר שיעביר מכתב ליעדו).
אמנם אני צעיר יותר מרוב הכותבות בנושא, אבל כמובן שגם אני הספקתי לכתוב, לשלוח ולקבל לא מעט מכתבים "אמיתיים" בימי חיי.
אני זוכר שהתכתבתי עם אחותי בזמן שהיא גרה בחיפה (בזמן הלימודים) ואני בירושלים (בעצם גם בזמן הלימודים), התכתבתי עם עננת כשהיינו רחוקים זה מזה והתכתבתי עם עוד חברים וחברות, ידידים וידידות.
תוך כדי כתיבת הרשומה נזכרתי שבכיתות הנמוכות של בית הספר היסודי היה לי חבר טוב בשם יאיר (אין לי מושג מה היה שם משפחתו) שעבר עם המשפחה ל"שליחות" (היום קוראים לזה רילוקיישן) בדרום אפריקה ומשם הוא שלח לי כמה גלויות. אני מניח שגם עניתי לו...
נזכרתי גם בחייל כמעט עלום שם ששלחתי לו חבילה בזמן מלחמת יום כיפור והוא שלח לי גלויה להודות לי על החבילה. אני מניח שזה המכתב הראשון (כלומר הגלויה הראשונה) שקיבלתי אליי אי פעם (הייתי בכיתה א' אז).
אני זוכר שהתרגשתי לקבל את גלויה ההיא ואח"כ במשך כמה זמן דאגתי לשלומו של החייל שלא ידעתי עליו כמעט דבר.
אבל אני חייב להודות שכתבתי הרבה יותר איימילים מאשר מכתבים פיזיים. לאימיילים יש יתרון גדול על פני מכתבים "אמיתיים" – שהפך לגדול יותר בימים טרופים אלה – כששולחים אימייל, כמעט בטוח שהוא יגיע ליעדו – ואפילו מהר מאוד.
במקרה הפרטי שלי יש יתרון גדול נוסף לאימייל על מכתב בכתב יד – אפשר להבין את מה שכתבתי ![surprise]( "surprise")
נכון שאפשר גם להדפיס מכתב, להכניס אותו למעטפה, להדביק בול ולשלוח – אבל אין לי כל סיבה להעדיף זאת על השליחה באימייל (וזה אפילו חוסך נייר).
הפיסקה האחרונה מזכירה לי סיפור אמיתי שקשור בעקיפין למכתבים: כשהייתי מנהל פרויקטים צעיר ומתחיל בצבא, בשנות ה-90 המוקדמות, הייתי עורך "דיונים" (=פגישות), אותם הייתי מסכם בכתב יד ומוסר לפקידה של הענף להקלדה (בהתחלה עוד במכונת כתיבה ויותר מאוחר במעבד תמלילים).
אחרי הקלדה ראשונית היינו עוברים מספר לא קטן של סבבי הגהה ותיקונים. חלק גדול מהטעויות נבעו מכתב היד הלא קריא שלי, אבל חלק גם מכך שהפקידה לא הכירה את המושגים הטכניים בהם השתמשנו.
ואז חל מהפך גדול: קיבלתי מחשב אישי עם תוכנת עיבוד תמלילים ("אלף-בית" למי שזוכר את התוכנה פורצת הדרך הזאת) והקלדתי את סיכומי הדיונים במו ידיי – מה שחסך הרבה הגהות.
כמובן שלאחר שסיימתי לכתוב הייתי מדפיס את הסיכום ונותן לפקידה להכניס למעטפות ולשלוח בדואר...
כשגרנו בארה"ב שלחנו הרבה אימיילים למשפחה. זה היה כל כך יותר נוח מלשלוח מכתבים פיזיים.
ברור שהיום אנשים הנמצאים רחוק ממשפחתם מתקשרים עם המשפחה בוואטסאפ ובסקייפ ולא טורחים לכתוב מכתבים כלל.
לי אישית אין בעיה עם זה. העיקר ששומרים על קשר.
אבל לאימיילים ולמכתבים יש ערך בכך שהם נשארים לזמן רב יותר. חבל שרבים מהם לא שמרתי ![indecision]( "indecision")
אני מזמין את הבלוגרים הבאים להצטרף לשרביט:
-
עופר D (אני חושב שהשרביט הזה ממש מתאים לך!)
והרשומה המומלצת היא –יואב החרוץ לא מפסיק לרוץ - בבלוג של חושבים טוב