השמיטה: (ו) יהודים וגויים בשנת שמיטה

אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)

       מה צריך להיות היחס בין יהודים לבין גויים בשנת שמיטה? הגוי חורש וזורע, והיהודי נמנע מכך. אז איך יתיחס יהודי לגוי כשהוא רואה אותו חורש את שדהו בשנת שמיטה? המדובר הוא בא"י של ימי המשנה והתלמוד, כשיהודים וגויים חיים זה בצד זה, לא תמיד בידידות.

מיצוות שמיטה

       אומרת המישנה במסכת שביעית (פ"ד מ"ג): חוכרים נירין מן הגויים בשביעית, אך לא מישראל, ומחזיקים ידי גויים בשביעית, אך לא ידי ישראל. ושואלין בשלומן – מפני דרכי שלום.

       כבר בימי המישנה היה ברור שהלכות שנת שמיטה מהוות צרה גדולה וקשה לחיות איתן. לכן ביטל הילל הזקן את מצוות שמיטת החובות והתקין את "פרוזבול", שמשמר את החובות בעזרת טריק משפטי. ר` יהודה הנשיא, עורך המישנה, רצה לבטל גם את שמיטת האדמות ולא עשה כן מפני התנגדותו של ר` פנחס בן יאיר, לפי שלא רצה לגרום לפילוג בעם.

מיסים וארנונות

       למה הייתה מצוות שמיטת האדמות בשביעית צרה צרורה? נחזור אל המישנה לעיל. הגוי המעבד את אדמת א"י בשנת שמיטה אינו עושה מעשה פסול. מותר לחכור מן הגוי נירין – שדות חרושים – שהגוי חרש. מחזיקים ידיו, כלומר אומרים לו "יישר כוחך". מתפללים שירדו גשמים, גם בשנת שמיטה, כדי שהגוי יצליח לגדל את תבואתו. אבל לברכה, לעידוד ולתפילה נוספה גם טרוניה. בהמשך המשנה הזאת, אומר התלמוד הירושלמי (שביעית י"א פ"ד ה"ג): מה ישראל אומרין להם? ברכנו אותכם בשם ה`, לא דייכם כל הברכות הבאות לעולם בשבילנו, ואין אתם אומרים לנו: בואו וטלו מן הברכות הללו, ולא עוד אלא שאתם מגלגלין עלינו פיסים וזימיות, גולגליות וארנוניות.

       הציטטה הזאת לקוחה מדבריהם של ר` חיננא בר פפא ור` שמואל בר נחמן. שני האמוראים הללו משוכנעים בכך שאדמת א"י נותנת את פריה רק בזכות עם ישראל, והתפילה של היהודים לרדת הגשם, אבל הגויים, שנהנים מן התבואה, בזכות התפילה של עם ישראל, לא רק שאינם משתפים את היהודים בתבואה, הם עוד מטילים על היהודים מיסים רבים: פיסיות וזימיות, גולגליות וארנוניות. בשנת שמיטה לא רק שאין ליהודים (החקלאים) מה לאכול, השלטונות עוד דורשים מהם לשלם מיסים. היות ולא היה ליהודים במה לשלם, היו הרומאים מחרימים את אדמות היהודים ומוציאין אותן למכירה. וכך מידי שבע שנים היו יהודים רבים מאבדים את אדמותיהם, את רכושם ופרנסתם הייתה מתקפחת כל שבע שנים ושוב ושוב. יהודי שעבר לבבל נפטר מן הצרה ששמה שמיטה. בבבל מותר לזרוע, לחרוש ולקצור, שכן מצוות שמיטה חלה רק על ארץ ישראל. לא פלא הוא שבכל התקופה הרומאית הישוב היהודי בארץ ישראל היה הולך ומתמעט ואילו הישוב היהודי בבבל היה הולך ומתחזק, עד שפסק ישוב א"י (כמעט) עד לאחרי גירוש ספרד.

       ארבע הערות נוספות בעניין הסיפור הזה: ראשית, החכמים שמים בשק אחד גם את התושבים הגויים, שברובם יוונים היו, אלה שהתיישבו בארץ בימי האימפריה הסלווקית ואלה שהתייוונו באותה תקופה, וגם את השליטים הגויים, שרומאים היו. אלה ואלה גויים הם.

       שנית, השלטון הרומאי בארץ ישראל לא היה תוצאה של כיבוש, אלא של מריבות פנימיות כולל ניסיון של ויתור מרצון, שהיו היהודים מוכנים לוותר על עצמאותם בשל שינאת הפרושים את המלכים החשמונאים, שצדוקים היו. כשאיבדו היהודים את עצמאותם, לא חשבו על כך ששלטון יהודי, ואפילו צדוקי, מתחשב במיצוות השמיטה, ועדיף על שלטון זר, שאפילו אין לו כוונה מפורשת למרר את חיי היהודים, נמצא פוגע קשות ביהודים בשל מצוות השמיטה.

       שלישית, היו יהודים שלא קיימו את מיצוות השמיטה. לא החרימו אותם ולא הוציאו אותם מכלל ישראל, אבל המישנה אוסרת (אך לא ידי ישראל) לברך אותם על כך.

       ולבסוף, מה הן פיסים וזימיות, גולגליות וארנוניות, שבהן הגויים (הרומאים) ממררים את חיי היהודים? ארנוניות הן המיסים המוטלים על הקרקע. פיסים הם חובת האיכסון של חיילים רומאים בבתי האזרחים, חובה שמתחלקת ע"י הגרלה, היא הפייס. גולגליות הן מס הגולגולת. אשר לזימיות - איני יודע מה הן, אבל יש לשער שהמדובר בסוג מיסים שהשילטון הרומאי דורש אותם גם בשנת השמיטה.

עוד

       עוד על הקטע הזה בתלמוד הירושלמי ועל הרקע ההסטורי לו, תוכלו לקרוא בבלוג של חברי Aqua Tranquilla, בכתובת:

http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=278401&blogcode=7606854

מאמר קודם שלי על השמיטה נימצא בכתובת:

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1085411

     האם אני צודק? אל תסכימו אתי.

       מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?

יוסף רגב

-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-

   המונה היומי: עד היום היו 301,379 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006

   אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.

   אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול להגיב.

       את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=897416

תגיות: דת, יהדות, שמיטה, הלכה, הסטוריה, משנה, תלמוד ירושלמי, Aqua Tranquilla