גם נובמבר כבר מאחורינו, ומכיוון שהיה גדוש באירועים ועניינים, אפילו לא עצרתי לכתוב את האירועים ברשומות עצמאיות. כנראה גם הרגשתם שפספסתי לא מעט בקריאת הרשומות שלכם, אז מקווה להצליח להדביק את הפער. אז כרגיל, זה הזמן לעצור ולסכם את החודש שעבר ולציין את מה שכבר אפשר. ויש כאמור הרבה – חוויות וצילומים. והגיע הזמן להביא את זה גם לכאן לתפוז, באיחור בלתי אלגנטי בעליל.
אדם
בתחילת החודש הגיע לביקור חברי הטוב אדם. אז יצאנו יחד לבילוי של יום צילומים בגני הנטינגטון (שוב) ובבניין העירייה של פסדינה (לצילומי לילה). כרגיל, כיף לפגוש אותו, ומחכה כבר לביקור הקרוב הבא שמתוכנן לינואר. הנה מעט מיבול התמונות הרב (שאולי אעלה פעם ביתר פירוט, אם אגיע לזה, כי אני עוד תקוע ביוני ובחוויות מניו יורק):
בתחילת החודש הגיע לביקור חברי הטוב אדם. אז יצאנו יחד לבילוי של יום צילומים בגני הנטינגטון (שוב) ובבניין העירייה של פסדינה (לצילומי לילה). כרגיל, כיף לפגוש אותו, ומחכה כבר לביקור הקרוב הבא שמתוכנן לינואר. הנה מעט מיבול התמונות הרב (שאולי אעלה פעם ביתר פירוט, אם אגיע לזה, כי אני עוד תקוע ביוני ובחוויות מניו יורק):
הונדה
חווינו עם ההונדה הקטנה תאונה לא מסוכנת, כזו שבמבט ראשון נראית כמעט זניחה. ממש בקושי ניתן היה לראות עליה משהו. אז נסענו למוסך שיחזיר חזרה את הפגוש ואיזה פלסטיק תחתון למקומו. אבל כשהרמנו את האוטו על מתקן ההרמה, נראה היה כי הנזק גדול יותר. אז בהמלצתו של המכונאי שלנו נסענו למוסך פחחות. רק שבדרך החלו להישמע קולות מדאיגים, אז הזמנו גרר. בקיצור, מרגע לרגע הבנו שהנזק גדול הרבה יותר, ולמרבה הצער, הוכרז מותה של ההונדה הקטנה. הרכב הראשון שקנינו כאן באמריקה, והראשון שקנינו חדש ישר מהסוכנות. היא שירתה אותנו נאמנה לאורך כל ה- 110,000 הק"מ שצברה. וגם במותה הורישה לנו סכום נאה, כי מסתבר שהונדה שכזו בקושי מאבדת מערכה (פחות מ- 40% במשך כ-7 שנים). אז התאבלנו קצת, והנה תמונה לזכרה, אחרי שגורלה כבר הוכרע:
חווינו עם ההונדה הקטנה תאונה לא מסוכנת, כזו שבמבט ראשון נראית כמעט זניחה. ממש בקושי ניתן היה לראות עליה משהו. אז נסענו למוסך שיחזיר חזרה את הפגוש ואיזה פלסטיק תחתון למקומו. אבל כשהרמנו את האוטו על מתקן ההרמה, נראה היה כי הנזק גדול יותר. אז בהמלצתו של המכונאי שלנו נסענו למוסך פחחות. רק שבדרך החלו להישמע קולות מדאיגים, אז הזמנו גרר. בקיצור, מרגע לרגע הבנו שהנזק גדול הרבה יותר, ולמרבה הצער, הוכרז מותה של ההונדה הקטנה. הרכב הראשון שקנינו כאן באמריקה, והראשון שקנינו חדש ישר מהסוכנות. היא שירתה אותנו נאמנה לאורך כל ה- 110,000 הק"מ שצברה. וגם במותה הורישה לנו סכום נאה, כי מסתבר שהונדה שכזו בקושי מאבדת מערכה (פחות מ- 40% במשך כ-7 שנים). אז התאבלנו קצת, והנה תמונה לזכרה, אחרי שגורלה כבר הוכרע:
התחליפי
ברור שנדרשנו לפעולה מהירה בנוגע למכונית חלופית, כי קשה במחוזותנו לחיות ללא אחת. אז אם אתמצת את העניין אומר שאביב (שהוטל עליו לדאוג לעצמו), נכנס לסוכנות מרצדס הסמוכה ורכש לו שם מכונית פתוחת גג. ובכן, העובדות שבמשפט הנ"ל נכונות, אך הרושם מוטה מעט. אז בקיצור – אביב פינטז כבר מזמן על רכב פתוח, וחיפשנו לו טויוטה אצת אחד מסוחרי הסביבה. אבל הוא ראה שם אאודי 4A פתוחה ונדלק. רק שההיא לא היתה טובה מספיק, והעדפנו אחת משומשת מסוכנות מרצדס (יש להם סידור כזה שהם מוכרים גם משומשים). אז לאחר סבב תיקונים וטיפולים נדרש, במחיר עממי והסדר תשלומים סביר, הצעיר הינו בעליה הגאה של אאודי יפה. וכן, זה כיף לנסוע עם הגג מופשל באלגנטיות לאחור.
ברור שנדרשנו לפעולה מהירה בנוגע למכונית חלופית, כי קשה במחוזותנו לחיות ללא אחת. אז אם אתמצת את העניין אומר שאביב (שהוטל עליו לדאוג לעצמו), נכנס לסוכנות מרצדס הסמוכה ורכש לו שם מכונית פתוחת גג. ובכן, העובדות שבמשפט הנ"ל נכונות, אך הרושם מוטה מעט. אז בקיצור – אביב פינטז כבר מזמן על רכב פתוח, וחיפשנו לו טויוטה אצת אחד מסוחרי הסביבה. אבל הוא ראה שם אאודי 4A פתוחה ונדלק. רק שההיא לא היתה טובה מספיק, והעדפנו אחת משומשת מסוכנות מרצדס (יש להם סידור כזה שהם מוכרים גם משומשים). אז לאחר סבב תיקונים וטיפולים נדרש, במחיר עממי והסדר תשלומים סביר, הצעיר הינו בעליה הגאה של אאודי יפה. וכן, זה כיף לנסוע עם הגג מופשל באלגנטיות לאחור.
אה, עוד אציין שבמסגרת החיפושים, קיבלתי לסיבוב התרשמות פורשה בוקסטר פתוחה. באמת נחמד לנהוג בכזו. ועל רעש המנוע הבלתי נעים שלה, שהזכיר לי את החיפושית הישנה של סבי, עליו השלום, אוכל כנראה להתגבר, אם אדרש לכך...
קבוצת הצילום
החברים ארגנו בוקר צילומים בחווה של פיטר שטראוס שבסביבה הקרובה. עמק נאה וטבעי, מלא עצים ונוף יפה. אז מוקדם בבוקר שבת של אמצע החודש נפגשנו לטיול רגלי קצר וצילומים. הנה מתאבן, בתקווה שאולי פעם אביא גם את המנה העיקרית:
החברים ארגנו בוקר צילומים בחווה של פיטר שטראוס שבסביבה הקרובה. עמק נאה וטבעי, מלא עצים ונוף יפה. אז מוקדם בבוקר שבת של אמצע החודש נפגשנו לטיול רגלי קצר וצילומים. הנה מתאבן, בתקווה שאולי פעם אביא גם את המנה העיקרית:
חברים מהצפון
חברתנו הבלוגרית אום נטע, ומשפחתה החביבה, הגיעו לבקר בסביבה שלנו. אז נפגשנו לבוקר צילומים מהנה באגם בלבואה, שם תמיד מעניין עם שלל ציפורים. גל ואבו נטע טובים ממני בצילום ציפורים, אבל גם לי הצליח לא רע. הנה דוגמית:
חברתנו הבלוגרית אום נטע, ומשפחתה החביבה, הגיעו לבקר בסביבה שלנו. אז נפגשנו לבוקר צילומים מהנה באגם בלבואה, שם תמיד מעניין עם שלל ציפורים. גל ואבו נטע טובים ממני בצילום ציפורים, אבל גם לי הצליח לא רע. הנה דוגמית:
על ההר עם ג'ולי
אחר הצהריים היו לי כמה מחוייבויות בענייני עבודה, שאילצו אותי להתקפל מוקדם מהבילוי עם גל והחברים הנ"ל. אבל אח"כ, לקראת שקיעה, חברתי לג'ולי שיזמה טיול טיפוס על אחד ההרים בסביבה, לתצפית שקיעה. אז טיפסנו טיפוס רציני ונהנינו לצלם את הנוף היפה של האיים והאוקיינוס. הנה עוד דוגמית מהיופי הזה:
אחר הצהריים היו לי כמה מחוייבויות בענייני עבודה, שאילצו אותי להתקפל מוקדם מהבילוי עם גל והחברים הנ"ל. אבל אח"כ, לקראת שקיעה, חברתי לג'ולי שיזמה טיול טיפוס על אחד ההרים בסביבה, לתצפית שקיעה. אז טיפסנו טיפוס רציני ונהנינו לצלם את הנוף היפה של האיים והאוקיינוס. הנה עוד דוגמית מהיופי הזה:
שוב ווגס
חברינו הטובים שוב יזמו בילוי משותף, ויחד נסענו לסופ"ש ארוך (במיוחד) בעיר האורות המדברית הנוצצת. כבר כתבתי בעבר על מעלותיה ומגרעותיה של העיר, ואולי אכתוב עוד. אבל בגדול – נהנינו מרגיעה, משוטטות טיולית, מהופעה חביבה והרבה (הרבה מאוד) ארוחות נפלאות ברמה גבוהה ממש. אז לא לקחתי את המצלמה הבכירה, אבל גם הקטנה הספיקה לכמה צילומים חביבים. אז הנה דוגמית אחרונה לרשומה העמוסה הזו, ואולי בכ"ז אגיע להקדיש לביקור הזה רשומה, כי יש מה.
חברינו הטובים שוב יזמו בילוי משותף, ויחד נסענו לסופ"ש ארוך (במיוחד) בעיר האורות המדברית הנוצצת. כבר כתבתי בעבר על מעלותיה ומגרעותיה של העיר, ואולי אכתוב עוד. אבל בגדול – נהנינו מרגיעה, משוטטות טיולית, מהופעה חביבה והרבה (הרבה מאוד) ארוחות נפלאות ברמה גבוהה ממש. אז לא לקחתי את המצלמה הבכירה, אבל גם הקטנה הספיקה לכמה צילומים חביבים. אז הנה דוגמית אחרונה לרשומה העמוסה הזו, ואולי בכ"ז אגיע להקדיש לביקור הזה רשומה, כי יש מה.
אמיר גוטפרויינד
כבר המון המון זמן מונח לי על השידה שליד המיטה ספרו "בשבילה גיבורים עפים" (תודה, יואב), ואני מתקם בו באיטיות מתסכלת, אך בהנאה גדולה. מין שילוב בלתי אפשרי שכזה, שמסתבר שהוא בכ"ז אפשרי.
לפני זמן מה שמעתי שאמיר חולה בסרטן. אז איחלתי לו בליבי רפואה שלמה ומהירה, וקיוויתי שאצליח לסיים את הקריאה מהר יותר ולכתוב לו בפומבי את איחולי ותקוותי שיזכה לאריכות ימים ושאנחנו הקוראים נזכה להנות מעוד שפע ספרים משובחים משלו.
כבר המון המון זמן מונח לי על השידה שליד המיטה ספרו "בשבילה גיבורים עפים" (תודה, יואב), ואני מתקם בו באיטיות מתסכלת, אך בהנאה גדולה. מין שילוב בלתי אפשרי שכזה, שמסתבר שהוא בכ"ז אפשרי.
לפני זמן מה שמעתי שאמיר חולה בסרטן. אז איחלתי לו בליבי רפואה שלמה ומהירה, וקיוויתי שאצליח לסיים את הקריאה מהר יותר ולכתוב לו בפומבי את איחולי ותקוותי שיזכה לאריכות ימים ושאנחנו הקוראים נזכה להנות מעוד שפע ספרים משובחים משלו.
למרבה הצער, השבוע הוא נפטר. כמה עצוב למשפחתו ומכריו, וכמה עצוב לקוראיו. לא זכיתי להכירו אישית, למרות שאנחנו בני אותו המחזור, ושנינו מהעיר חיפה, אבל כאמור – את כתיבתו אהבתי מאוד.
יהי זכרו ברוך!
אז זהו להחודש. חג שמח ושבת שלום לכולם!