ילדות אבודה
אי שם, הרחק בין נבכי הזמן
טמון לו מוסתר - זיכרון קטן.
הוא אינו מוחבא למזכרת
זאת אומרת-
זיכרון שכזה - אינו רב תפארת.
הזיכרון הוא על תקופה-
שאמורה להיות - הכי יפה -
זיכרון על הילדוּת
שמעולם לא היתה.
כן, זאת אומרת - הייתי ילדה
אשר גדלה במהרה- עם חיסרון גדול של ילדות לשמה.
אינני מחפשת לחזור לאחור ולא להיות שוב צעירה
ואינני שואפת את ימי שוב לתפור כשמלה-
כי אני כבר זקנה- שבעת ימים ברובם טובים.
אבל....
אי שם הרחק בין נבכי הזמן
טמון לו עמוק זיכרון קטן,
זכרון על ילדות מאושרת שלא הייתה -
כי סתם ילדה הייתי -בת ליוצאי שואה.
הייתי לרוב ילדה עצובה .
הורים אומנם הגנו - אך ביֶתֶר על המידה ובעיקר ...בתוכחה.
בכי , או צחוק היו חיסרון - צהלות של שמחה- נמנעו .
"שלא ישמעו בחוץ" .. "שלא תהיה 'עין הרע'
שלא יופיע 'עינא בישא'- חס וחלילה איום ונורא .
ילדה הייתי ללא משחקי ילדות-
גדלתי ישר אל עולם האחריות.
מה מותר ומה אסור-
נו, זה ברור- 'להשתולל' - זה איסור חמוּר.
גם כאשר לא הבנתי עדיין- כי הייתי בגיל פעוט
צריכה הייתי 'ללמוד' -שבחיים שום דבר לא פשוט.