שלום חברי,
אני לא חוגגת את ראשית השנה החדשה, לא סילווסטר ולא נובי-גוד האופנתי.
לא מפני שאני מתנשאת או מזלזלת אלא כי באמת יש לי את ראש השנה שלנו
עם התפילות ותקיעות השופר בבית הכנסת וגפילטע פיש עם כתר של גזר על
הראש.
האחד בינואר 2016 הוא באמת תאריך מיוחד בלוח השנה הגריגוריאני , צריך
לזכור אותו כשכותבים צ'קים לועד הבית, או כשמקבלים צ'ק מחברת ביטוח.
אז מה היה לנו השנה ? איך אפשר לזכור ? החיים כה אינטנסיביים והמרוץ כל כך
מתיש. 
מבחינתי, לא הצלחתי לקיים אף לא הבטחה אחת שהבטחתי לעצמי בשנה הקודמת.
לא התחלתי ללמוד, לא ירדתי במשקל וקיבלתי נו נו נו גדול מרופאת הסוכרת שלי,
גם בתחום היצירה לא הצטיינתי כלומר לא יצרתי מספיק ויש לי כמה עבודות לא
גמורות שהתחלתי השנה. ימי עברו בשגרה של עבודה עם הסטודנט כבד הראיה שלי,
בניהול משק ביתי, בפיתוח קשרים עם בני משפחתי, בקריאה ובחודשים האחרונים
בהחלמה מנפילה מיותרת שבה שברתי את זרועי הימנית.
אה, תודה ששאלתם, אני מחלימה לא רע, אינני יודעת אם יש איחוי של העצם השבורה
לעיתים אני מרגישה שיש שם תזוזות, אדע בוודאות בעוד כשבועיים בביקורת בבית
החולים. ובינתיים - אני יכולה לעשות כמעט הכל וגם המערוך שלי יצא לרקוד עת
אפיתי עוגת שמרים שאת ריחה לא אוכל להעביר לכם אבל "מועדון מעריצי עוגת
הקרנץ" ישמח מאד. אני כבר יכולה אפילו לגהץ. ( מפגרת, מי מגהץ היום ?) רק
בנהיגה לא ניסיתי את כוח ידי, עדיין מהססת , אולי בשבוע הבא.
אז את ההחלטות שהחלטתי לשנת 2015 אני מעבירה ל-2016 , אשתדל להיות טובה
וגם לקיים את הבטחותי. ולכם אני מאחלת שתצליחו להיות בריאים, אל תיפלו נפילות
טפשיות, עשו בבקשה ביטוח תאונות אישיות - כדאי לכם - לפחות תוכלו להיעזר
במטפל/ת, לשלם עבור המוניות, ועבור משככי הכאבים . קראו ספרים טובים, שימרו
על קשר עם ילדיכם, הוריכם, אחיכם, חבריכם והקיפו עצמכם בטבעת הביטחון הזו
שאין לה ערוך.
יאללה ביי, שנה טובה.