על פי התאריך היום זהו הבלוגולדת של הבלוג שלי, 2 בינואר, היום שבו כתבתי את הרשומה הראשונה בבלוג לפני כ-6 שנים. למען האמת, הבלוגולדת הזה קצת עצוב, ביחס לבלוג. בשנים האחרונות אני די מזניחה את הבלוג. אם בימים הראשונים שלו כאשר פתחתי אותו אז בתחילת 2010 הייתי כותבת כל יום ואף שתיים-שלוש רשומות ביום, היום לפעמים יכול לעבור יותר מחודש עד שאני כותבת רשומה.
כשאני עוברת על הרשומות שכן כתבתי בשנה האחרונה אני רואה שרובן המכריע עוסק בבעיה הרפואית שלי, הכאבים הכרוניים שאני סובלת מהם. ובשנה האחרונה זה באמת אחד הדברים העיקריים שמעסיקים אותי אבל זה בהחלט לא היה הדבר היחיד. אני חושבת שהסיבה שכתבתי בעיקר על זה, היא לא רק בגלל שזה העסיק אותי אלא כי זה בערך מה שהיה לי אומץ לכתוב, על דברים אישיים שאף אחד לא יכול לשפוט אותי לגביהם. יש לי הרבה פחות אומץ לכתוב דעות על דברים שקורים בארץ ובעולם ועל נושאים שונים. הלוואי שזה היה אחרת. מוזר שדווקא בפייסבוק אני כן כותבת יותר על הנושאים האלה ודווקא כששם הכל חשוף וגלוי, השם המלא שלי כולל תמונה וכו'. אין לי מושג או דרך להסביר איך זה קורה.
בכל אופן אם אני מנסה לסכם את השנה הזאת, זה באמת קצת קשה. קרו בה הרבה דברים: החל מהכאבים שהתחילו בדיוק לפני שנה, בינואר 2015 ושנוצרו בעקבות כל מיני פעולות לא זהירות שעשיתי: תרגול יוגה שעל אף שניסיתי לתרגל מאוד בעדינות זה כנראה בכל זאת לא היה מספיק עדין. ריצה לאוטובוס. או פעולות יומיומיות אחרות שלא אפרט, אבל שהיו קצת יותר מדי בשביל המצב הרגיש שהייתי בו, זמן קצר יחסית אחרי ניתוח לא קטן שעברתי. כנראה שיותר מדי הקלתי ראש לגבי הניתוח הזה. הרי כל הזמן אמרו לי שמדובר בניתוח קל, נשים שעברו ניתוח כזה סיפרו איך אחרי זמן קצר הן חזרו לשיגרה מלאה. מישהי שסיפרה לי ששבוע אחרי הניתוח הזה שעברה, היא כבר רקדה במסיבה. אני, שבוע אחרי אותו ניתוח לעומת זאת, התאשפזתי שנית בגלל זיהום שנוצר במקום הניתוח. אבל עדיין הקלתי ראש בזה ולא קלטתי עד כמה השינוי שהגוף עבר גדול ולא הייתי מספיק מודעת לכך שהגוף צריך את הזמן להתאושש מהטראומה, גם אם שיטת הניתוח הייתה יחסית קלה וגם אם כולם אומרים שזה ניתוח קל ושמהר מאוד חוזרים לשיגרה.
אז אולי אחד הדברים שאני צריכה ללמוד (עדיין לא כותבת "למדתי" כי אני חושבת שזה משהו שאני עדיין צריכה ללמוד ולהפנים) זה באמת להקשיב לגוף ולא למה ש"אומרים". ללמוד מה עושה טוב לגוף שלי ומה לא. במהלך השנה האחרונה ניסיתי כל מיני דברים, פיזיותרפיה, תוספי תזונה, יוגה ועכשיו גם חזרתי לשחייה. עם היוגה הפסקתי באיזשהו שלב, אני חושבת שזה היה בעיקר כי השיעורים היו יקרים לי, הייתי בכמה שיעורים אצל מורה פרטית וכל שיעור כזה עלה לי יותר מ-200 ש"ח. במקביל, נעזרתי גם באחותי שבאה לנקות לי את הבית מדי פעם גם כן תמורת תשלום, לרוב 250 ש"ח על 4 שעות של עבודה יסודית שהיא עשתה. לפני מספר חודשים פניתי לאורטופד פרטי שהפנה אותי גם לבדיקת MRI שגם בה לא מצאו שום דבר שמסביר את הכאבים ולכן הרופא הגיע למסקנה שמדובר בדלקת בגידים והפנה אותי שוב לפיזיותרפיה והמליץ על שחייה ועל ירידה במשקל. ובאמת עד אותו זמן דווקא עליתי מאוד במשקל, כי דווקא בגלל הסיבה הזאת הפסקתי לעשות ספורט והמשכתי לזלול. אבל בעקבות ההמלצה שלו החלטתי לתת צ'אנס נוסף לשחייה ואחרי שנכנסתי לבריכה בתשלום חד פעמי ושחיתי והרגשתי שאכן הייתה הקלה בכאבים הפעם, החלטתי לעשות מנוי ומאז, כבר יותר מחודשיים שוחה בהתמדה. עניין המשקל עדיין מהווה אתגר עבורי, לפני כחודשיים עליתי 2 ק"ג ובחודש שאחריו, אחרי שמירה קפדנית במיוחד במקביל לשחייה, הורדתי עוד קילו אבל בימים האחרונים אני שוב מתקשה לשמור על תזונה נכונה. כך או כך נראה שבאמת מה שאני צריכה זה ללמוד להקשיב לגוף.
במישורים אחרים של השנה, אפשר לומר שזאת הייתה שנה שבה הטבעונות האידיאולוגית שלי התחזקה ונוצר אצלי הצורך להיות יותר אקטיביסטית בתחום. האקטיביזם שלי התבטא תחילה בתמיכה כספית שלי בכל מיני פרוייקטים: תרומה להרצאות של "קירות שקופים", הרצאה מעולה וטובה שמקיפה את כל הבעיות שיוצרת תעשיית המזון מהחי: מוסרי, חברתי, בריאותי ואקולוגי ושגרמה להרבה אנשים להצטרף לאתגר 22 ולעבור לטבעונות. וגם פרוייקט נפלא של שני חברה טבעונים שהחליטו לנסות לייצר שוקולד חלב טבעוני ואחרי מספר רב של ניסיונות הגיעו לתוצאה המושלמת ופתחו פרוייקט מימון המונים באתר הדסטארט, תחילה כדי לרכוש ציוד שיאפשר להם לייצר את השוקולד בכמות גדולה שהם יוכלו לשווק כשוקולד בוטיק, אבל אחרי יומיים כשהם ראו שהגיעו לסכום כפול מזה שהם ניסו לגייס, הם הוסיפו מטרה נוספת, להקים מפעל בוטיק לשוקולד טבעוני. גם בפרוייקט הזה תמכתי והזמנתי מהאתר כמה חפיסות שוקולד, בעיקר כדי לתמוך בהם ופחות בשביל השוקולד עצמו. (אף פעם לא קורה שאני קונה 12 חפיסות שוקולד סתם ככה, בטח שלא כאשר מחיר חפיסה הוא בין 17-20 ש"ח). זאת הסיבה אגב, שכתבתי את מה שכתבתי בפיסקה הקודמת, לגבי הקושי שלי לשמור על התזונה. לפני מספר שבועות, במהלך חג החנוכה קיבלתי את 12 החפיסות שהזמנתי ועד היומיים-שלושה האחרונים דווקא הצלחתי לשמור ולא לאכול מהם יותר מדי ועדיין ירדתי במשקל אבל בימים האחרונים כבר קשה לי יותר לשמור ואני אוכלת יותר מהשוקולד. אבל השוקולד כבר עומד להיגמר והוא עדיין קשה להשגה, עדיין אפשר להזמין אותו רק מהאינטרנט וגם ההזמנות ייקח זמן עד שהן יגיעו. אתמול גם עשיתי איזו טעות כאשר הזמנתי הזמנה נוספת, בטעות בחרתי באיסוף עצמי כאשר למעשה רציתי שישלחו לי את השוקולד עם שליח עד הבית ובאתר אין אפשרות לתקן את פרטי ההזמנה ומכיוון שמדובר בעסק שנמצא עוד בחיתוליו והמנהלים שלו הם די חסרי ניסיון בניהול עסקים, אני חוששת שיהיו עם זה קצת בעיות. בוודאי שלא אסע לירושלים כדי לקחת את השוקולד, בטח שלא בכמות שהזמנתי כך שבמקרה הכי גרוע איאלץ לבטל את ההזמנה ולעשות הזמנה חדשה ואף לחכות עוד זמן בעקבות זאת אבל... היי, לפחות לא יהיה משהו שיגרום לי להשמין :-)
בכל אופן, התחלתי לכתוב על אקטיביזם. אני חושבת שהדבר המשמעותי ביותר שקרה עבורי השנה בתחום הזה הוא שהתחלתי להדריך באתגר 22. כבר הדרכתי עד עכשיו ב-3 קבוצות וזה עדיין אתגר מבחינתי. אני עוד לומדת דרכו על תקשורת עם אנשים, על איך לענות לשאלות גם כאלו שגורמות לי אי נוחות אבל במקביל מקבלת המון פידבק חיובי גם מהמדריכים האחרים וזה באמת מעודד אותי להמשיך. נכון לעכשיו אני באיזושהי הפסקה ולא מדריכה בשום קבוצה אבל מקווה להצטרף בקרוב כמדריכה בקבוצה חדשה.
עוד דברים שקרו השנה: המנגל הטבעוני ביום העצמאות שהיה די נפילה בגלל גורמים של "כוח עליון", סדנאות שהשתתפתי בהן של כוח המחשבה, במרכז ליוגה, סדנאות בישול טבעוני עם אורי שביט ובימים אלה גם סדנה הוספת של הרפיה ודמיון מודרך שמתמקדת בעיקר בנושא של ריפוי ואני מאמינה שגם היא תתרום לי.
וגם ניסיון ללמוד להתנהל כלכלית נכון, למרות שאני במצב כלכלי טוב למדי, לומדת לדאוג גם לעתיד ולהמנע מבזבוזים מיותרים. הנושא הזה התעורר כאשר לאחרונה, בעקבות הרצון שלי להזמין שוקולד מהאתר של השוקולד הטבעוני שהזכרתי, הזמנתי כרטיס אשראי בינלאומי, כי משום מה באתר הזה אי אפשר להשתמש בכרטיס אשראי מקומי אבל מכיוון שבינתיים כבר שלחו לי כרטיס חדש של הכרטיס המקומי, הייתי קצת מוטרדת מזה שאני אחזיק יותר מדי כרטיסי אשראי. בינתיים הטרדה הזאת קצת ירדה לי כי כאשר הזמנתי את הכרטיס הבינלאומי התברר לי שכמבוטחת מכבי אני יכולה להצטרף למה שנקרא "מועדון שפע", שעובד בשיתוף עם ישראכרט ומכבי ונותן למבוטחי מכבי כל מיני הטבות כשהמשמעותית שבהן היא פטור לתקופה מסוימת מתשלום דמי החזקת הכרטיס. כשקיבלתי את הכרטיס הבנתי שהפטור הזה הוא עד נובמבר 2017 כלומר כמעט שנתיים, שזה בהחלט משמעותי. ובכל אופן החלטתי מעכשיו להשתמש רק בכרטיס החדש, הבינלאומי ורק אותו להחזיק בארנק וגם בו להשתמש כמה שפחות.
מעבר לזה גם לשלוט בהוצאות שלי ולשים לב על מה אני מוציאה כסף. למשל בתחילת השבוע הוצאתי מהכספומט 500 ש"ח ובסוף השבוע נשארו לי מהם 100 ש"ח. וניסיתי לשחזר בזיכרון לאן נעלמו 400 ש"ח בתוך שבוע. אז 250 ש"ח הלכו לחופשי חודשי. עוד 27 ש"ח על אכילה בחוץ (שווארמה צמחית בפיתה). ומה עם השאר? בוודאי הלך על כל מיני הוצאות קטנות שהצטברו לגדולות. כנראה שכדאי לזכור ולרשום כל הוצאה קטנה וגדולה שאני מוציאה, שלא ייווצר מצב שאני פתאום לא אבין לאן נעלם הכסף שהיה לי בארנק לפני ימים ספורים.. גם כן עניין של מודעות.
לסיכום הסיכום: זאת הייתה שנה מאתגרת מהרבה בחינות אבל גם שלמדתי ממנה הרבה ואני מאחלת לעצמי השנה ריפוי והמשך עשייה ולימוד. ואולי גם קצת יותר לכתוב בבלוג הנטוש :-)
2016 מוצלחת לכולם