בנושא הזה אני מאוד טובה, כן, הרשו לי להעניק לעצמי את תעודת ההרגעה. טוב, עכשיו אחרי שהשווצתי, אני אשמח לספר לכם ולתת לכם טיפים איך אני עושה את זה בחיי הפרטיים. עבור מי שיודע מה המצב שלי וגם עבור מי שלא, נא להכיר, שמי יפעת רוזלס, בת 34, הבן שלי בן חמש, ואני נשואה לדודו, שלרוב מצחיק אותי בטירוף, אגב עוד משהו שמרגיע מאוד, ומהצד השני גם מעלה לי את הקריזה, כן מה לעשות, ככה זה בזוגיות, יש את הימים הכייפים, הצחוקים, ויש את הימים שבא לצרוח. אבל בואו נתחיל בשיעור, סתם, בואו נתחיל בטיפים:
צחוק - הצחוק מאוד חשוב לבריאות, אבל מאוד, מי כמוני יודעת כמה ההומור חשוב ברגעים כאלה. אני חולת סרטן גרורותית, וכל חיי עברתי מהמורות, ברגעים של צחוק ורגעי בכי. בעבודה למשל, באתי להעביר כרטיס אשראי, נתקלתי בקרטון ענק, אבל עיקמתי את הקרסול ושברתי אותו. בימים הראשונים הייתי בדיכאון טוטאלי, זה היה רגע לפני חג הפסח, החג האהוב עליי. שכבתי במיטה עצבנית בטירוף, בוכה, כי התבאסתי, אבל לאט לאט התחלתי לצחוק על זה בטירוף, צחקתי על כך שתשימו עליי שלט "זהירות עקומה לפנייך". גם ברגעים הכי קשים שלי, שזה היה רגע לפני גילוי הסרטן, כששכבתי בבית חולים עוד לפני שהיה אישור רשמי שמדובר בסרטן, צחקתי עם הרופאים, כמו שניסו לעשות לי בדיקת דם, אבל לא הצליחו כי הצינורית לא היתה טובה, אז צחקתי איתם ואמרתי להם זה בטח מיוצר בסין, לאחר בדיקה הסתבר שצדקתי. אז כן, כל הזמן אני צוחקת על הסרטן, אנחנו רואים תוכניות בטלוויזיה שמזכירים בהם סרטן, החיה לא המחלה, אני נקרעת מצחוק. בכלל בוב ספוג הכי מצחיק אותי, אני וחברה שלי לסרטן התחלנו לקרוא לסרטן "הסרטן הפריך". אני מתמודדת עם כל דבר בהומור, זה מאוד עוזר.
דמיון מודרך - מאז שאני מכירה את עצמי אני עושה לעצמי דמיון מודרך, רק שאני לא קראתי לזה בשם. תמיד הוא היה לידי, כשהייתי קטנה והיינו הולכים לבריכה, לרוב בערב, הייתה לי אנרגיה, ולא מצליחה לישון, אז דמיינתי שאני בבריכה, וממש הרגשתי את תנודות המים מסביבי. גם בתקופות הכי קשות שלי בזמן הכימותרפיה הייתה לי בעיה לישון, כי ביום של הכימו הייתי מקבלת הכנה לטיפול, זה היה ממש מרדים, ואז הייתי מגיעה הבייתה, ובלילה אני לא מצליחה להירדם, אז הייתי עושה לעצמי תרפיה. מתחילה לדבר לעצמי ומסבירה לעצמי שאני עכשיו בחוף מדהים, בתאילנד, חוף עם חול לבן לבן לבן, מי טורקיז, עצי דקל וקוקוס מסביב, השחפים מסביב, ואני שוכבת במיטת שיזוף ועושים לי מסז' ברגליים, אני גם נושמת בערך 10 נשימות עמוקות, משחררת את כל השרירים שבגוף, מדמיינת שעושים לי מסז', שאני שומעת את הקולות של השחפים, מדמיינת את התחושה ברגליים כשהולכים בחול. לא עוברות חמש דקות, וזהו, אני נרדמת. חלק מהדמיון המודרך שלי כולל גם לוח, אני מדמיינת לוח לבן, מקושקש, ואז אני מעבירה ספוג ומוחקת את כל מה שכתוב על הלוח, כך אני מוחקת את כל מה שקורה לי בראש, כל המחשבות, זה נקרא לשחרר.
עוד משהו שחשוב לעשות בכדי להירגע, לשחרר, פשוט לשחרר. אני קוראת לזה לדפדף הלאה, אם יש משהו שהסרטן לימד אותי, זה פשוט להעביר הלאה, לא רק מבחינת מעשים טובים, אלא פשוט לשחרר אל האוויר את כל מה שרע. עצבני? תצעק, תוציא החוצה, אגב עוד משהו שמרגיע אותי מאוד זה הבלוג שלי. כתיבה היא אחלה דרך להירגע. מאז הסרטן אני מילאתי כאן את הבלוג בכתיבה שלי, כשיש ימים שבא לי לצרוח, אני ניגשת לבלוג ומוציאה את כל מה שרע לי בלב, על המקלדת. אגב תדעו לכם, שכתיבה היא רופאה מעולה, אתם עצבניים, תכתבו, תוציאו בדיוק את כל מה שאתם מרגישים, ואז תשחררו, זה יכול להיות בבלוג, זה יכול להיות במחברת, זה יכול להיות במזכר בטאבלט, אבל חשוב שתכתבו את כל הכעסים, הפחדים. זה מנקה מאוד, אתם תבינו אחרי שתכתבו, כמה זה מרגיע, ומנקה, באמת, אתם תודו לי אם תעשו את זה, אני עצמי יודעת בדיוק עד כמה זה מנקה ומשחרר. אני מקווה שעזרתי לכם קצת להירגע. זה מעניין מאוד, אני לא חשבתי שאני משתמשת בדברים אלטרנטיבים, אבל כשהתחלתי לדבר עם אנשים אחרים, מסתבר לי שאני דיי אלטרנטיביים.
Image may be NSFW.
Clik here to view.