בריחה וסתירה

בריחה וסתירה

אורי, ילד גינגי כצבעו כן אופיו ולא סתם אומרים גינגי זה אופי.

הוא ילד יוצא דופן, חמוד ושובב מאין כמוהו.

חכם, חריף שכל, ממש מחונן,

יחד עם זאת היה ברדקיסט ושובב גדול מאין כמוהו.

בבית הספר בקושי הקשיב למורים,

במקום זה לא פעם היה מספר בדיחות בכיתה וכולם היו צוחקים-חוץ מהמורים כמובן,

כמעט כל יום היו מוציאים אותו החוצה, למנהלת או סתם שליחויות העיקר שלא יפריע,

את הוריו הרבו לזמן לבית הספר והם היו כבר חסרי אונים.

מה עושים איתו? שלחו אותו לשיחות עם היועצת, אך היא שלא כשאר המורים הוקסמה ממנו,

מהחן שלו מהתבונה שלו ומהשנינות שלו, היא התפלאה שאף מורה לא מוצאת את הדרך אליו.

שנה קודם הוריו עברו דירה המרוחקת מעט מבית הספר והוחלט בהתיעצות איתו ועם מנהלת בית הספר שהוא ישאר באותו בית ספר בשנתיים שנותרו עד התיכון, אז לא היתה חטיבת ביניים, באותו זמן הוא חנך ילד מחינוך מיוחד שלמד באותו בית ספר והמנהלת רצתה שימשיך בחניכה הוא שמח שלא יצטרך לעבור.

באותה שנה נולדה לו גם אחות קטנה.

יום אחד ,וזה היה מזמן , בהיותו כבן 11 שנים, הוא החליט לברוח מהבית, קם בבוקר כהרגלו,

כאילו הולך הוא לבית הספר,יצא מהבית ו..הלך ברגל מכפר סבא שם גר עד תל –אביב.

לגמרי במקרה התקשרה אימו לבית הספר וביקשה שישלחו אותו הביתה היום לבד מאחר ולא יכלה ללכת לקחת אותו, לרוב היתה היא או מישהו מאחיו הולכים להחזיר אותו

אבל אז, נאמר לה שהוא לא הגיע לבית הספר בכלל.

מה? איך זה יכול להיות? הרי הוא יצא כמו כל יום?

אולי יצא אך לבית הספר הוא לא הגיע.

לפעמים היה אביו מסיע אותו בדרך לעבודה אך באותו היום לא נתאפשר לו ולכן אורי הלך לבד ,

הוא ניצל את ההזדמנות והחליט לברוח.

אימו נכנסה ללחץ, לא ידעה מה לעשות, התקשרה למשטרה וסיפרה מה קרה..

ואז בשעה 4 אחה"צ בערך, מגיע טלפון , המתקשרת היא דודתו שגרה בתל אביב,

אורי אצלני בבית, הוא סיפר שהיה בטיול מבית הספר, נשאר קצת זמן אז החליט לבוא לבקר אותנו לפני שחוזרים הביתה,אני לא האמנתי לו, לכן התקשרתי מבלי שידע.

מיד התקשרה האם לאבא וזה נסע מיד להביא אותו, דבר ראשון שעשה האב היה להעיף לו סטירה. בינתים הודיעה האם למשטרה שהאבידה נמצאה.

עברו שנים, אורי גדל והפך לעלם חמודות מקסים, שרת בצבא ואפילו חתם קבע שנתיים,

אחרי הצבא נסע לדרום אמריה לטיול גדול, התחיל לעבוד בכל מיני עבודות ,

אך לא התמיד עד שמצא את מקומו בחברת מכירות כאיש שיווק בענף המשקפיים, שם עשה חייל.

לימים נישא ונולדו לו 3 ילדים, אך עד היום, הוא לא שוכח את אותה סתירה יחידה שקיבל אז,

היא נשארה איתו עד היום. "היא הגיעה לי" .כך אמר אז וגם היום.

למה ברח? הוא לא ממש סיפר רק אמר שלקח כסף בלי רשות ,פחד שיגלו ולכן ברח.

כן, הוא היה ברדקיסט ושובב וחלק מהשובבות שבו נשארה עד היום.

זאת היתה פעם ראשונה ואחרונה שהוא ברח וכן שקיבל סתירה שעד היום מצלצלת.

מה דעתכם על סתירה ככלי חינוכי? גם אם היא חד פעמית?

אילה- הסיפור כמובן בדוי לחלוטין.