זמן קצר לפני שנולדתי שכרו הורי אומנת עבורי. שמה היה פרוייליין (העלמה) קארין והיא הייתה גרמניה. האומנת הקפדנית והמסורה הייתה צמודה אלי במרבית שעות היום ואף ישנה אתי בחדרי. היא דברה אלי גרמנית והמילים הראשונות שלי היו, כמובן, בשפה זו. בבית דברו רומנית וקלטתי גם את השפה הזאת.
קצת לפני שמלאו לי ארבע שנים עלינו ארצה. המצב השתנה מן הקצה אל הקצה. פרוייליין קארין נשארה ברומניה ואתה השפה הגרמנית שנכנסה אצלי להקפאה עם אוצר מילים של ילדה בת ארבע...
כך נראנו, הפרוייליין ואנוכי ערב הפרידה
הורי רשמו אותי לגנון של זהבה ועל כן המשימה שעל הפרק הייתה לימוד השפה העברית. זה לקח לי חודש ימים. במהלך החודש הראשון בגן אחזתי בסינרה של הגננת ונצמדתי אליה כל הזמן. בחושיה החדים ובעזרת ניסיונה הרב, הבינה זהבה שזו הדרך שלי להתמודד והשלימה עם ה"זנב" האנושי.
כעבור חודש התחלתי לדבר עברית. הילדים המופתעים רצו בקריאות "היא לא אילמת! היא לא אילמת!" כי זה מה שהם חשבו עלי...
מאז נתקבעה חלוקה ברורה: בחוץ אני מדברת עברית, בבית עם אבא – עברית, עם אימא וסבתא – רומנית. מדי פעם, כשהיו החברים היקים של הורי באים לביקור הייתי שומעת את הגרמנית וגם מחליפה מספר משפטים עמם, כך שלא נשתכחה ממני.
בזמני התחילו ללמוד אנגלית רק בכיתה ה', אולם אני כבר השתוקקתי ללמוד שפה זו בכיתה ד'. אבי מצא גברת שלא הייתה מורה אך ידעה טוב אנגלית והייתה מוכנה ללמד אותי. אהבתי מאוד ללכת אליה. היא גרה בבית קטן בחצר בית הספר שבו בעלה היה אב הבית. היינו יושבות ללמוד על המרפסת בצלם של עצי אקליפטוס ענקיים. בעלה הגבוה והשתקן היה מסתובב בחצר ובבניין, מתקן את מה שהתלמידים קלקלו בבקרים...היא חבבה אותי ותמיד קבלה אותי יפה כך שהיה לי ממש כיף ללמוד אצלה.
בכיתה ח' כבר רציתי ללמוד צרפתית. אבי מצא לי מורה שהיה בא אלינו הביתה. הוא היה שמן והרבה להזיע ולנגב את פניו בממחטה שהיה מוציא מכיסו. זה די דחה אותי ולא כל כך אהבתי ללמוד אתו אבל התביישתי להגיד. צירוף מקרים מעניין היה כאשר עליתי לכיתה ט' והמורה שלי לצרפתית הייתה אשתו של אותו מורה.
במהלך השנים קלטתי, "מן האוויר", כמו שנהגו פעם לומר, את השפה האידית. כך שבסיום התיכון יכולתי לומר שאני דוברת שש שפות על פי הסדר הבא: עברית, רומנית, אנגלית, צרפתית, גרמנית ויידיש.
כשרון זה לשפות גרם לאבי לרקום חלומות ולתכנן תכניות שאני לא הייתי שותפה להן. הוא שמע על בית ספר גבוה למתורגמנים בשוויץ והתחיל לחסוך כסף על מנת לשלוח אותי לשם אחרי השרות הצבאי.
"כדאי לך מאוד ללמוד שם" אמר לי חזור ואמור "תוכלי לעבוד באו"ם ובכנסים בינלאומיים חשובים, לנסוע הרבה בעולם ולפגוש אנשים מעניינים". אני לא התרשמתי ולא התפתיתי. או"ם שמו"ם אמרתי בלבי, כדברי בן-גוריון, מה שרציתי היה להתחתן וכנסים בינלאומיים לא עוררו בי עניין.
כשראה אבי שאני נחושה בדעתי, וויתר על חלומו והשקיע את הכסף שחסך בעזרה לקניית דירה עבורי ועבור בעלי.
ומה בהמשך, אתם תוהים, ובכן לא עשיתי שימוש מיוחד בכישרון לשפות בחיי המקצועיים. זה הועיל מאוד בטיולים הרבים שלנו בעולם ובשנים שחיינו בפריז אך לא מעבר לזה. באו"ם בקרתי ככל תיירת ובכנסים בינלאומיים מרובי פטפטת נראה לי שהייתי משתעממת כהוגן...