ויש גם ימים שכאלה.

פְּלוּמַת שַׁלְוָתֵךְ                                                           

לִפְעָמִים אֲנִי רוֹצֶה רַק  לִבְרֹחַ
וְלֹא יוֹדֵעַ מִפְּנֵי מַה
זֶּה מַתִּישׁ אֶת עַצְמִי וְאֵין לִי כְּבָר כֹּחַ
לְהִמָּלֵט כְּשֶׁאֵין אֵימָה

מִסְתַּכֵּל לְאָחוֹר
לֹא רוֹאֶה שׁוּם דָּבָר
מִסָּבִיב אֵין שָׁחֹר
אוֹ שֵׁדִים שֶׁמִּכְּבָר

מְנַעֵר מֵעָלַי אֶת שֶׁקֶר הַחִיל
מְגָרֵשׁ מַחְשָׁבוֹת שֶׁל תּוּגָה
כִּי קָצָה  נַפְשִׁי וְקָצְרָה מֵהָכִיל
אֶת תְּחוּשַׁת הָאָשָׁם הַמְּשׁוּגָה

שֶׁל אוֹתוֹ הַהוֹוֶה שֶׁהָיָה הֶעָתִיד
וְכָשַׁל, לֹּא צָלַח, הִשְׁתַּבֵּשׁ
וְהוּא נֵטֶל  כָּבֵד שֶׁמֵּעִיק וּמַכְבִּיד
כְּמוֹ תַּסְרִיט בְּעָתָה מִתְמַמֵּשׁ.

וְהִנֵּה אַתְּ שַׂמְתְּ לֵב
שֶׁאֲנִי בַּפִּנָּה
מְכֻנָּס בַּכְּאֵב
שֶׁאַתְּ לֹא מְבִינָה

וְנָתַתְּ לִי כָּתֵף
בְּלִי לִשְׁאֹל וְלַחְקֹר
וְהֵיטַבְתְּ לְלַטֵּף
לְהָפִיחַ בִּי אוֹר

וּמָצָאת לִי גַּם כֹּחַ
לְהַמְשִׁיךְ בַּשִּׁגְרָה
לִנְשֹׁם וְלִשְׁכֹּחַ
שֶׁבִּפְנִים סְעָרָה.

לִפְעָמִים אֲנִי רוֹצֶה רַק לִבְרֹחַ
וְלֹא יוֹדֵעַ מִפְּנֵי מַה
מִּסְתַּתֵּר מֵעַצְמִי כְּמוֹ אֶפְרוֹחַ
בִּפְלוּמַת שַׁלְוָתֵךְ הַתַּמָּה.

דודיק