היה זה בוקר שגרתי עבור הסוכן החשאי גיא אג"ח 008 (בעל הרישיון לאופנוע עד 125 סמ"ק). הוא ישב מול המחשב במשרד ועסק בתכניות מורכבות להצלת העולם בכלל וישראל בפרט, תוך כדי צפייה בתמונות של בחורות העשויות לסכן את שלום העולם בשל נטייתן לחשוף טפחיים (ללא הסתרת טפח).
לפתע נשמע צליל מוכר מכיוון המחשב. גיא נדרך מיד לפעולה: הוא ידע בדיוק מה לעשות כשצליל כזה נשמע. ביד בוטחת הוא הזיז את העכבר ועבר לתוכנת הדואר כדי לקרוא את המכתב החדש שהתקבל.
המכתב היה מפתיע בתוכנו: גברת כספית-מצחיקה (מזכירתה של מ') הודיעה לכל עובדי הסוכנות כי ביום שלישי הבא ייצאו כולם ל"יום גיבוש" בים המלח.
עוד פירטה ההודעה כי יש להתייצב בסוכנות ב-08:00 ומומלץ להביא בגד ים, כפכפים ובגדים להחלפה.
בחושיו החדים הבין גיא מיד כי מדובר בקוד כלשהו למבצע סודי: כל ילד יודע כי "ים המלח" הוא גם "ים המוות". לכן ברור שמדובר במשימה שסכנת מוות בצידה וייתכן גם כי נדרש להרוג מישהו.
ההתייצבות בשעה המדויקת 08:00 מרמזת על מבצע מתוכנן בקפידה שבו כל דקה חשובה. ההצטיידות בבגד ים מעידה על כך כי הסוכנים ינועו לעבר היעד בדרך הים והבגדים להחלפה ודאי נועדו כדי לאפשר בריחה מהירה ללא שהאוכלוסייה המקומית תזהה אותם.
אבל בשביל מה הכפכפים? גיא עסק בשאלה זאת במשך השעתיים הבאות אך ללא תוצאה. אמנם כפכפים יכלו להוות נשק קטלני בידיים מיומנות כמו שלו, אבל כך גם פותחני בקבוקים, קלפי טארוט ופיאות נוכריות.
רק כשהגיע הזמן לארוחת הצהריים הבין גיא את פשר הבקשה המוזרה: הכפכפים נוספו לרשימה כדי להסוות את האופי האמיתי של הפעולה!
ביום המיועד התייצב גיא כבר ב-07:59 בפתח הסוכנות כשעל כתפיו תרמיל בצבע שחור (לצורכי הסוואה) שהכיל בגד ים, כפכפים, בגדים להחלפה, ספר, סימניה לספר (שהיא גם אקדח ופותחן בקבוקים), טלפון (שהוא גם פנס וגם מצלמה) וכמובן את תג העובד 008.
הפריט האחרון הוכח כשימושי במיוחד: מיד כשהגיע גיא לבניין, הוא ניגש בנחישות לשירותים – אליהם לא היה יכול להיכנס לולא היה ברשותו תג.
מיד ב-08:07 הוא עלה לאוטובוס וזמן קצר לאחר מכן, ב-08:37, האוטובוס יצא לדרך – שהסתבר שהייתה די ארוכה.
ב-11:38 הם הגיעו ליעד. גיא התעורר מיד (לאחר שמ' ניערה אותו כמה פעמים) וירד מהאוטובוס מוכן לפעולה.
בחורה מסתורית הובילה את כל הסוכנים והסוכנות לחדר שבמבט ראשון נראה רגיל, אך עיניו המאומנות של גיא הבחינו מיד בכיבוד הפזור לאורך הקירות. הוא הסתער מיד על מגש עוגיות מפתה.
לצערו לא היה במקום נסטי אפרסק והוא הסתפק בשתיית מיץ תפוזים (מנוער קלות).
גברת כספית-מצחיקה קראה לכל הסוכנים והסוכנות לתדריך. גיא לקח איתו מעט במבה ובוטנים ומיהר להקשיב לתדריך הגורלי. לצערו, הוא ל הצליח להבין את כל מילות הקוד: דובר שם על עיסוי, בריכה, ים, סאונה וארוחת צהרים.
הבחורה המסתורית חילקה לכולם שקיות מסתוריות – שלאחר בדיקה קפדנית הסתבר שהכילו מגבות, חלוקים, סבון ושמפו (או מה שהיה נראה כסבון ושמפו... אולי היה מדובר ברעל קטלני).
גיא לא רצה להודות בכך שלא הבין את כל פרטי הפעולה ולכן החליט להיצמד לאחד הסוכנים הבכירים ולחקות אותו. אולי הוא אפילו יצליח להציל את חייו של אותו סוכן!
גיא עקב אחר הסוכן הבכיר לים, לבריכה, לסאונה ולארוחת הצהרים.
רק בשלב העיסוי הפרידו ביניהם. גיא התייחס בחשדנות המתבקשת לבחור השרירי שהציג את עצמו כמעסה והיה מוכן לזנק עליו בכל שלב, אך העיסוי עבר בשלווה וללא אירועים.
מיד לאחר העיסוי קראה גברת כספית-מצחיקה לכולם לעלות על האוטובוס והם יצאו לדרך חזרה לסוכנות.
בדרך חזרה בירך גיא את עצמו על כך שהוא השלים את פעולת "יום הגיבוש" ללא פגיעת בגוף או בנפש וכעת הוא מוכן לפעולות הבאות.
מוסר השכל: אפשר לעשות חיים בים המוות
שבת שלום!
מבוסס על סיפור אמיתי.
והרשומה המומלצת היא – או"ם שמו"ם - בבלוג של dyona