מספרים על הרב הגאון יחזקאל בעל המנדולינה (שם בדוי ורב בדוי) שבצעירותו לא היה אדם מאמין.
הוא אמנם למד בחדר כמו כל חבריו, והמלמד שלו היה מוכן להישבע שיש בו ניצוץ של גדולה, אבל בשלב מסוים הסתבר שהמלמד התכוון שניצוץ הגדולה נמצא בו- במלמד עצמו ולא ברב הגאון יחזקאל – שאז עדיין לא היה רב וגם לא הייתה לו מנדולינה, אבל ייתכן שכבר אז היה גאון.
באותם ימים קשה היה לראות את הגאונות שלו, כי הרב הגאון יחזקאל אהב להשתובב ולשחק ולא כל כך אהב ללמוד.
היה לו קשה להתרכז בשיעורים ואפילו בזמן התפילה הוא היה עסוק במחשבות שווא על הבלי העולם ולא על אבינו שבשמיים.
אביו של הרב הגאון יחזקאל היה מאוכזב מאוד מבנו. שאיפתו הגדולה בחיים הייתה כי בניו (יחזקאל ושבעת אחיו) יהיו גדולים בתורה (ושבנותיו ימצאו שידוך טוב).
במר ליבו הלך אביו של הרב הגאון יחזקאל לרב (לא לרב יחזקאל שעדיין לא היה רב אלא לרב של אבא של הרב הגאון יחזקאל שהיה כבר אז רב) ותינה בפניו את צרותיו.
הוא סיפר על כך שהרב הגאון יחזקאל לא לומד מספיק, לא מתפלל מספיק, לא מברך על המזון מספיק ולא אוהב את רעו כמוהו מספיק.
הרב ספק את כפיו, נשא עיניו לשמיים ואמר לאבא של הרב הגאון יחזקאל כי זוהי אכן צרה גדולה אבל יש לה תקנה: אביו של הרב הגאון יחזקאל חייב להתפלל כל יום בדבקות ולבקש את רחמי שמיים. חזקה על הקדוש ברוך הוא כי יקשיב לתפילותיו של אבא של הרב הגאון יחזקאל ויהפוך את הרב הגאון יחזקאל לרב גאון (ואם ירצה השם – גם לבעל מנדולינה).
עצת הרב נשמעה הגיונית למדי והתקבלה על ליבו של אביו של הרב הגאון יחזקאל. כבר בדרכו הביתה הוא התחיל להתפלל ולשטוח את טענותיו בפני הקדוש ברוך הוא.
ככל שחלפו הימים הגביר אביו של הרב הגאון יחזקאל את תדירות ועוצמת תפילותיו. הוא וויתר על ארוחות ועל שינה ואפילו דילג על מקלחות ולפעמים על הליכה לשירותים כדי שיספיק להתפלל יותר – עד שייפתחו שערי שמיים ותפילתו תישמע ברמה.
בתחילה, לא שם לב הרב הגאון יחזקאל לשינוי במנהגיו של אביו, מכיוון שהיה עסוק במשחקים ובשעשועים. אך בשלב מסוים הוא כבר לא היה יכול להתעלם מעיסוקו הבלתי פוסק של אביו בתפילות.
באחד הימים אזר הרב הגאון יחזקאל עוז ושאל את אביו מדוע הוא מקדיש זמן רב כל כך לתפילות.
אביו של הרב הגאון יחזקאל לא ענה – כי הוא היה שקוע בתפילה – אבל סימן לרב הגאון יחזקאל שתוך כמה דקות הוא יסביר לו הכל.
לאחר כמה דקות (כשלושים) סיים אביו של הרב הגאון יחזקאל את תפילתו (או בעצם ערך הפסקה קצרה בתפילה) והסביר לרב הגאון יחזקאל כי הוא מתפלל בדבקות רבה כדי שהרב הגאון יחזקאל יהיה רב גאון.
(זה אמנם נראה קצת אבסורדי, אבל עליכם לזכור שבאותם ימים הרב הגאון יחזקאל לא היה רב וגם הגאונות שלו עדיין לא הייתה ידועה)
הרב הגאון יחזקאל היה המום. עד אותו רגע הוא לא הבין כמה חשוב לאביו שהוא (הרב הגאון יחזקאל) יהיה רב.
בו במקום הוא הציע לאביו עסקה: אם הוא (הרב הגאון יחזקאל) יקבל במתנה ליום הולדתו ה-16 מנדולינה, הוא יהפוך להיות רב גאון (ובעל מנדולינה).
אביו של הרב הגאון יחזקאל הסכים לעסקה בלב חפץ.
ליום הולדתו ה-16 של הרב הגאון יחזקאל קנה אביו מנדולינה. הרב הגאון יחזקאל שמח מאוד וקיים את חלקו בעסקה: הוא שינה את שמו רשמית במשרד הפנים ל-"הרב הגאון יחזקאל" ומאז נודע בעולם כולו (או לפחות בקרב מכריו) כרב הגאון יחזקאל בעל המנדולינה.
מוסר השכל: אם נתפלל מספיק חזק, משהו אולי יקרה
שבת שלום!
והרשומה המומלצת היא – נס בלי סוכר - בבלוג של אפרת המפזזת