אישוני הכבאי (שם בדוי כמובן) היה תמיד מצטיין בתפקידו. כל חבריו לעבודה ידעו שתמיד אפשר לסמוך עליו. הוא היה הראשון להיענות לכל קריאה, המומחה מספר אחד לשימוש בכל סוג ציוד כבאות ובעל תושייה וקור רוח הנדרשים מאוד במצבים מסכני חיים.
אישוני היה דרוך תמיד ומוכן לצאת לכבות שריפה בכל יום ובכל שעה (כולל כל לילה וכל דקה –ואפילו כל שנייה).
אבל, עם השנים, מצב הדריכות התמידי נתן בו את אותותיו. אישוני החל לפתח שנאה לאש באשר היא: לא רק לשריפות מסכנות חיים, אלא גם לסיגריות מודלקות, אש באח המבוערת ולהבות הכיריים במטבח.
אם הודלקה אש ברדיוס של פחות מקילומטר ממקום שהותו הוא התייצב במקום תוך זמן קצר כדי לכבותה.
כמובן שמצב זה הקשה על חייהם של בני משפחתו ושכניו של אישוני. בהתחלה הם ניסו להתווכח אתו ולהסביר שאש בכיריים (לדוגמא) אינה מסוכנת ואפילו חיונית להכנת אוכל אבל לאישוני תמיד הייתה תשובה מוכנה: "אין עשן בלי אש!" הוא היה עונה ומכבה את האש מיד.
בסופו של דבר הפסיקו הוויכוחים (בעיקר כשאישוני היה מביא אתו גרזן גדול לאתרי האש).
בסתר ליבם חשבו השכנים ובני המשפחה כי למרות שהמשפט "אין עשן בלי אש" הוא עקרונית נכון, הוא אינו מצדיק כיבוי כל אש שהיא. כשניסו להתווכח אתו בנושא היה אישוני פותח בהרצאה על הסכנות שבשאיפת עשן ועל אומללים שנלכדו באש (כמו המקרה המפורסם של ז'אן ד'ארק) ומכבה את האש.
אשתו של אישוני, כמו גם רוב שכניו, עברה לבשל על כיריים חשמליים ונגמלה מעישון. לאירועי "על האש" היא הלכה בלעדיו (עד שהפכה לטבעונית, אבל זה סיפור אחר).
בקיצור – כל האנשים הקשורים לאישוני למדו שאפשר לחיות בלי אש (ובלי עשן).
יום אחד, אחר הצהרים, כשישב אישוני בביתו הוא הריח ריח מוזר. מכיוון שכבר זמן רב הוא לא הריח ריח כזה לקח לו זמן להבין שמדובר בעשן!
אישוני מיד לבש את חליפת המגן שלו, לקח את הגרזן הגדול ורץ החוצה. הוא רץ ברחוב בעקבות אפו ולאחר שעבר כמה רחובות נחרד לגלות אש בוערת במגרש ריק.
בחמת זעם הוא הסתער על האש, תוך שהוא מגרש עשרות ילדים שהתגודדו סביבה, וכיבה אותה עד תום.
מספר אנשים שעמדו בסביבה ניסו למנוע ממנו את פעולת הכיבוי בנימוק המקורי כי אש זו היא חלק בלתי נפרד מחגיגות ל"ג בעומר אך אישוני רק צעק שוב ושוב שאין עשן בלי אש ולא הניח להם להפריע לו.
מלא סיפוק פנה אישוני לחזור לביתו כשלפתע זיהה אש נוספת לא רחוק משם.
אישוני לא איבד את עשתונותיו (או אשתונותיו) ורץ מהר לכבות את האש הנוספת.
מה רבה הייתה הפתעתו כשהוא גילה עוד ועוד מקורות אש בכל מקום!
במשך כל הלילה רץ אישוני ממדורה למדורה (כך קראו האנשים לאש הגלויה בכל מקום) וכיבה אותן בחמת זעם תוך ויכוחים בלתי פוסקים ופה ושם גם עימותים פיזיים עם אנשים שמסיבות עלומות ניסו למנוע ממנו את הצלתם מידי האש השטנית.
בסופו של הלילה חזר אישוני לביתו עייף, אך מרוצה.
כשהוא נכנס הביתה פנתה אליו אשתו בדאגה, אך לפני שאמרה משהו היא רחרחה את האוויר ושאלה: ":מה הריח המוזר הזה?"
אישוני רחרח גם הוא. ריח ברור של עשן עמד באוויר. אישוני קרא בבהלה: "עשן! אין עשן בלי אש!" והתחיל לחפש את האש בקדחתנות.
הוא הרס כמעט חצי מביתו לפני שאשתו הצליחה להסביר לו כי ריח העשן עולה מבגדיו ובמקרה הזה, יש (ריח) עשן בלי אש.
מוסר השכל: כדאי לסגור את החלונות בערב ל"ג בעומר, כך שהעשן לא ייכנס לביתכם. (קצת מאוחר מדי לשנה זאת, אבל שימושי לשנים הבאות)
ל"ג בעומר שמח (זה היום) ושבת שלום!
והרשומה המומלצת היא – 33 סיבות להדליק מדורות - בבלוג של חושבים טוב