שש שנים בלעדייך אהוב שלי

יום ראשון ,שעת צהריים 2 בצהריים דפיקה חרישית בדלת ,

נגשת לדלת בהיסוס מי זה יכול להיות בשעה כזאת,מציצה בעינית חושך ,

רעידת אדמה לאאאא זה לא יכול להיות ,צרחה ,זעקה ששוברת את דממת היום ,

הגוף נחלש מסרב לעמוד ,מתיישבת בספה רוקעת ברגליים,

סוטרת לעצמי עם הידיים תתעוררי זה לא יכול להיות ,נגשת שוב לדלת הם עדיין שם ,

לבושים מדי זית כל כך מוכרים ,עומדים ללא ניע ,ואני זועקת לא לכו מפה לכו ,פותחת את

הדלת מפנה אליהם את הגב לא רוצה לקבל את הבשורה ,יום ראשון שעת צהריים תחילתו

של מסע אימים ,מסע מטלטל ,כואב ,פוצע כל נים בגוף ,6 שנים מאורי, המסע קשה מנשוא,

חיים חדשים מלווים בבכי וצחוק ,שמחה ועצב שזורים זה בזו ,יום יום שעה שעה ,צער גדול

וגעגוע ענק הם חלק מחיי ,השקט רועם מקירות הבית ,דמותך עולה מכל פינה בתמונה ,

בזיכרון ,צחוק מתגלגל ,חיוך ,מבט אוהב של ילד סך הכול ילד בן עשרים ,ילד של אמא ,

מאורי של אמא ,מאור עיני מאור חיי ,מתחננת בליבי שתחזור שתשוב הביתה ,מתפללת

יום יום לשובך ,בליבי יודעת שאראה אותך שוב הרי זה לא הגיוני שככה הלכת ,

מבקרת אותך בביתך החדש כל שבוע , שותלת פרחים צבעוניים,מטפחת משקה את חלקת האדמה

שהיא רק שלך ,מנשקת את אבן השיש הקרה ,בוכה חרישית שוב ילד שוב כבר אני מחכה.

שש שנים בלעדייך ואיתך ,משפחה גדולה משפחה חסרה ,לפני שש שנים היינו משפחה

קטנה שלמה ,עכשיו גדלנו ,אחיינים ואחייניות חדשות נוספו למשפחה ואותך ילד שלי הם

לא מכירים במציאות ,מזהים את תמונתך מאור הנה מאור הם לוחשים בשמחה ,והיה

גם אחד ששאל איפה אתה ?משפחה גדולה חסרה ,חסר החיוך ,המבט ,הצחוק ,הלב

הגדול הענק ,החיבוק שלך ,אתה מאור חסר ,שלח לי כוחות להמשיך בחיים ,לצחוק לחייך,

לאהוב מכל הלב את הנכדים שממלאים אותי באושר מציפים את הלב בשמחה ,

תן לי כוחות להמשיך לספר עליך ,להנציח את שמך לעולם עד יום מותי בי נשבעתי מאורי,

מאור שלי .

צהרי יום ראשון 2 בצהריים דפיקה חרישית בדלת חיים שלמים נגמרו מסע קשה התחיל .  

קשה לחיות בלעדייך, לקום כל בוקר אל אותו סיוט ולדעת שזאת המציאות ,המשא כבד

מנשוא ,להעביר את הימים במחשבה עלייך אילו ואולי ולו .