קודם כל, אוציא את עצמי מהתמונה;
אני אפורה, משמע על הסקאלה בין מינית לאמינית, כך שהמשיכה שלי לגברים חלשה.
אני בררנית כרונית ועד שמוצא חן בעיני מישהו, אני יותר מתאהבת מאשר נמשכת.
פואנטה - אני לא מחפשת סקס עם גברים.
אם תוקף אותי פה ושם חשק מיני, מספיק לי הפורנו, בגפי.
כך שמלכתחילה אני ניגשת לעניין הסקס כמשהו שאני מקריבה.
ואני לא פראיירית.
בצבא יצאתי עם מישהו מספר שבועות מצומצם, ואיך שהוא שמע שלא הולך להיות סקס,
הוא עזב אותי.
כבר אז, בעודי תמימה בת 18 שחושבת שקשר הוא קודם כל בין 2 נשמות, ואח''כ גופני,
זה פשוט ניפץ את הבועה שלי בקשר לגברים.
כל כך כעסתי כי נקשרתי אליו והוא פשוט נטש, וגם לא הסתכל אחורה.
מאז אותו מקרה, הסירוב שלי הפך להיות עקרוני.
הכעיס אותי שאני ''צריכה'' לעשות זאת בשביל להיות בזוגיות.
אז אני מעדיפה להיות לבד.
בלבי קיוויתי למצוא את המישהו שכל כך יאהב אותי, שיוותר על סקס בשבילי.
ורק אז, ברגע בו הקריב למעני וויתר, זו אינדיקציה בשבילי שהוא שווה את ההקרבה שלי.
סקס הוא חדירה. חדירה לנשמתי. חדירה לגופי. חדירה בה אינני רוצה להרגיש מחוללת.
מדובר בהתמסרות טוטאלית בשבילי;
לתת את גופי למישהו אחר, לתת לו את הגרסה המלאה של עצמי.
להיפתח, להיחשף, להתערטל.
לקחת גלולות (ועמן הסיכון הבריאותי ותופעות הלוואי כמו גודש בשד, דימום בין וסתי ועוד).
חשש מהיריון (שום אמצעי מניעה לא בטוח ב-100% כמו הימנעות),
במיוחד כשאני אלהורית ורק המחשבה על היריון מחרידה אותי.
בקיצור, לא ראיתי מישהו ששווה את ההקרבה הזו.
אה כן, אחת מהפעמים הבודדות שכן עשיתי סקס, היתה לפני 7 שנים.
זו הייתה תקופה שהיה לי OCD חמור, אז למרות שהיה קונדום,
הספק ניכר בי (כהרגלו של OCD) ופחדתי שיש סיכוי שאני בהיריון ולקחתי 'פוסטינור'.
אתם חושבים שהבחור מהדייט התקשר לשאול לשלומי?
אתם חושבים שאם חס וחלילה הייתי באמת נכנסת להיריון, הוא היה תומך בי?
כמובן שלא.
אפילו לתור לגניקולוג הוא לא היה מגיע אם היה צורך בהפלה נניח. הוא נבהל ונעלם.
אז ההוא נטש (כי לא היה סקס) וההוא נעלם (כי היה סקס והיו השלכות)
והחברה עדיין מצפה ממני לעשות זאת? ועוד בשביל מה? זוגיות? אין זוגיות בלי סקס?
אתם משקרים לעצמכם אם אתם מאמינים בזה.
הרי עד חטיבת הביניים, רובנו חווינו בבית הספר התאהבות, חברות. זוגיות ללא סקס,
והיא הייתה אף יותר מרגשת; הנשיקה הראשונה, הריקוד הצמוד, החזקת ידיים בחשכה.
פתאום כשגדלנו, סקס הוא הכרח לזוגיות? למה? הסתדרנו יפה בלי לפני כן.
אני רואה את זה כנתינה והרבה בנות מחלקות מתנות חינם.
ניחא, יש בנות שעושות את זה כי הן רוצות,
אבל בנות השוכבות בשביל לרצות את בן הזוג נראה לי יוצאות פראייריות.
גברים חיים בשביל ה'אולי', בשביל האתגר, אישה שלא נענית לחיזוריהם כל כך מהר.
אבל מה קורה בזוגיות? הסקס נהיה טריוויאלי עד שהם כבר לא רוצים, ומחפשים מהצד.
או מחפשים ''לפלפל'', לא אתפלא אם את קוראת את זה ומישהו הציע לך שלישיה.
נכון, נקודת מבטי היא שלילית וחריגה, אך זה האני מאמין שלי בנושא.
אני פשוט סולדת מסוגים מסוימים של זכרים.
אני לא מדברת על הסוג הברור כמו העבריינים או האנסים.
אני מדברת גם על הסוג העדין יותר; על הנהג משאית שצופר לי כשאני הולכת ברחוב.
על הספר שלי שתוך כדי שהוא גוזר את שיערי, הוא מעדכן אותי
כמה אני יפה ומה אני צריכה לעשות כדי להיות עוד יותר יפה
(להפחית במשקל... לא זכור לי ששאלתי לדעתו).
על הנהג מונית שחייך אלי חיוך אווילי ומרמז למרות שהוא פי 2 מגילי.
על הסבא שלקח אותי טרמפ ושאל אם אפשר לבקר בדירתי.
על השומר המבוגר בקניון שאמר שאני מושכת.
על הזכרים האנונימיים בצ'ט שפונים אלי עם מידע לא רלוונטי
כמו ''אני מצוייד, ממוקם, יכול לתמוך כלכלית...''.
גם אם הסבא או הנהג יהיו האחרונים על הפלנטה, לא אשקול אותם כפרטנר לזוגיות.
זה לא מונע מהם להציע. הם, כמו המון זכרים, חיים בהכחשה ובחוסר מודעות טוטאלי.
