Quantcast
Channel: בלוגים המדוברים
Viewing all articles
Browse latest Browse all 25516

האדום והשחור, סטינדאל

$
0
0

 

סיפור שהיה מאד דרמטי כשאמא שלי היתה צעירה וקראה אותו לפי דבריה ולכן כשהוא הגיע לידיי, מיד התחלתי

לקרוא בו...

 אבל בתקופה זו זה נראה פחות מזעזע .... הכצעקתה של אמי?....

הנושא די דומה לסיפור שמתרחש ב"אנה קרנינה" - אישה נשואה (מאדאם די רינאל), שמתאהבת נואשות בבחור

צעיר, פרח כמורה לשעבר וגם הוא מאוהב בה קשות.... הוא נאלץ לעזוב כי היא מתחסדת, מתחרטת...

ואח"כ התאהבות נוספת בין ז'וליאן סוריל, האיש מהמעמד הפשוט, בן למשפחת נגרים ובין מאתילדה, בת מעסיקו

השני, ממשפחת אצולה, שצריכה לקבל את התואר דוכסית אך מתאהבת  גם היא נואשות בז'וליאן, שאינו לרמתה,

והשונה כל כך מכל מחזריה המשעממים...

 
מאתילדה, לעומת הגברת הנשואה הראשונה מאדאם די רינאל, היא אישה חזקה, אמיצה, ולאחר שמגלה שהיא
 
בהיריון מז'וליאן, היא רוצה לחיות איתו  ולוותר אפילו על תואר הדוכסית הנכסף.... אבל לקראת סוף הסיפור, סוויץ'
 
בעלילה, מאדאם די רינאל שוב מופיעה והסוף ממש לא צפוי.... ודרמטי!!!
 
 
הסיפור כתוב מנקודת מבטו של הכומר לשעבר, ז'וליאן, כיצד ממעמד נמוך, ללא כסף וללא יוקרה הוא מתקדם לאט
 
לאט בסולם החברתי.
 

כשז'וליאן פוגש את הגברת הראשונה העשירה, כמורה פרטי לשני ילדיה, הוא עדיין בדרגה נמוכה-מורה...אבל עם 

השתלשלות האירועים ביניהם, האהבה הסוערת ועזיבתו ללא רצון את ביתה, הוא מגיע למחוזות רחוקים גם במעמד

וגם בחיים.... בסבב השני הוא מתאהב בגברת צעירה, שבתחילה רוצה ללמד אותו לקח - היא לא שלו, הוא לא

אדונה, היא מתעלמת ממנו.... גם הוא מתעלם ממנה, לאחר ליל אהבה סוער, וגם הוא מנסה ללמדה לקח, ובעצת

חבר שולח מכתבי אהבה רוסיים (מעתיק אותם) אל חברתה של מאתילדה על מנת שתקנא.... בהמשך הם

מה שנקרא, מיישרים את ההדורים וחוזרים לאהבה נחשקת... ובסיום, כאמור, אנחנו נמצאים במשולש רומנטי, 
 
ובסוף לא צפוי.
 
 
ניסיתי לנחש מה כוונת הכותרת האדום והשחור, וחשבתי על השחור כצבע הבגדים השחורים של הכמרים ואדום
 
כצבע האהבה ואולי אדום כאחד מצבעי המלכות (האדרת של המלכים באדום) כמייצג את האצולה, שאליה מתחבר
 
הכומר הצעיר , יפה התואר ושובר הלבבות....
 
בחיפוש נוסף ראיתי שיש מי שמפרש את הצבע האדום כצבע מדי חייליו של נפוליאון (הסיפור מתרחש לאחר נפילת
 
נפוליאון)  ושהצבע השחור אכן מסמל את הכנסייה. כך או אחרת יש פה צבעים חזקים, אולי צבעי המוות? אולי
 
האמביוולנטיות שבתוך ז'וליאן ובחברה כולה...
 
 

אני לא בטוחה שהיום יש קוראים שיצלחו את הספר, לפחות לא במהדורה הישנה ובתרגום הישן שאני קראתי (דווקא

את השפה הארכאית אני אוהבת, אין לי בעיה ואני מוצאת שפה משעשעת, כשעדיין לא המציאו מילים באקדמיה

ללשון ובכלל כל מיני שיבושי לשון נחמדים... דוגמא דיקדוקית:

"מיד אחרי אשר חזר אל פאריז, אחרי אשר יצא ממשרדו של...."

המסייה פה הוא "מוסיא" וכיו"ב.

אני אוהבת את הספרים העתיקים האלה, ובמיוחד את האיורים לכל פרק, שהיום למבוגרים כבר לא כל כך עושים

זאת). 

בחיפושי אגב אחר משמעות הכותרת, ראיתי שיצא תרגום חדש של הספר (בתרגום יהושע קנז), אותו לא קראתי.

הסיפור (בגרסתו זו)  מומלץ רק לקוראים ממש ממש סבלניים ומיומנים בקריאת סיפורים מהסגנון הישן, מהעולם

הישן.... הכל קורה כל כך לאט, לא ב"ספידים" של היום... התרגשות ממבט, ממגע ביד, ממטפחת שנשארת

למזכרת.... הכל כל כך תמים וכל כך רחוק מהיום..... וברקע, ההווי של אנשי האצולה, האריסטוקרטיה מצד אחד

ואנשי הכמורה מצד שני על  התככים, המזימות.

את הספר קראתי לאורך תקופה ארוכה, כולל הפסקה עם הספר 'להציל את סיסי' שנקרא במהירות, ואז חזרתי

לרומן זה. בסופו של דבר שמחה שהצלחתי לסיימו....

 

 
 
 
 
 
 
========
 
 
 
האדום והשחור סטינדאל, רומן, תרגום: חיים תרסי, הוצ' שם בע"מ, אין תאריך, 387 עמ' , כריכה קשה
 
STENDHAL, THE RED AND THE BLACK
 
 
 

 

 


Viewing all articles
Browse latest Browse all 25516