לבושת השחורים מתהלכת
בדרכים האפורות ירוקות
של המקום בו גדלה
ואולי אלה דרכי ליבה.
מבטה מטה, עיניה עכורות
שערה המסרב להפוך לזיקנה.
בכל תלתל צהבהב מסתתרות
התשוקות החבויות אל שאהבה.
בשיריה קוראת לו מן הקבר
להפיג הבדידות הנצחית.
והוא כמסרב לשמוע
נותר נטוע באדמה המזינה.
רק זעקות נפשה נשמעות
באוויר הצלול, בריק העצום.
ובין שריקות הרוח ונביחות הכלבים
קוראת לו "תחזור" ותשובה אין.