ורואה דברים שכתבתי למחייכת.
חלק מהדברים "הסתדרו" או שכמו אני שאומרת "אין דבר כזה יסתדר מעצמו". אז נכון שהבן עושה כל מבחן פעמיים גם כאלה שאפשר היה לא לעשות שוב כי תרומתם מגוחכת וחבל על המאמץ. אבל הילד בכיתה יב' הספיק לעשות כבר שני פסיכומטריים (אני בשוק מרמת ההשקעה שלו בזה) הראשון 680 השני 710. אני בשוק גם מזה. הוא שואף גבוה היום וגם עובד קשה בשביל זה.
סיים פיזיקה, סיים מתמטיקה. כמעט סיים הנדסת תוכנה. מתמיין לאלף ואחד דברים תוך כדי מבחנים ומבחנים שוטפים ומבחני בגרות חוזרים ולא ממצמץ. ולא מספיק זה יש לו חברה והוא עובד.
כן הוא קיבל שיעורים פרטיים גם במקצועות שלא האמנתי שיש להם שיעורים פרטיים :-D. מסתבר שיש וזה עוזר למי שיש לו שכל וקליטה מהירה.
הקטנה הפכה עורה, ואנחנו רושמים אותה לכיתת מצויינות בישוב החדש.
אפילו ההתנגדות שלה לשמוע מילה אחת על כיתת סייבר או מחשבים שהיתה התנגדות נחרצת נמחקה כאשר היא שמעה שהיא תקבל מחשב אישי נייד (לא שאין לה בבית). למי אכפת מה הסיבה שמניעה אותנו? אבל עכשיו נכנסות הדאגות לתמונה....
הרי תמיד זה ככה. קודם ממציאים משהו ואחר כך מגלים שהוא מסוכן. הם ילמדו בכיתה עם ווואי-פיי והענין של הקרינה מדאיג אותי. אומרים שהם עומדים בתקן. אבל כשהתקן שווה לת' זה לא ממש עוזר.
אני מתבלטת קשות. מה עושים? אני לא מהמדחיקים....קשה לי ליהיות בת יענה אבל מקריאה אחרונה אני רואה שדווקא סיגלתי לעצמי כמה תכונות שלה.
הגדולה החליטה להרשם שוב לבצלאל למרות שהסברנו לה בפעם הקודמת שלא נוכל לממן הוצאות כאלה. גם לימודים וגם מחיה וגם דירה שכורה וגם הוצאות על חומרי לימוד. היא לא מקשיבה. מה יהיה כשהיא תתקבל?! שנה שעברה היא עלתה לשלב ההמתנה שזה מאוד מכובד.
בסה"כ טפו-טפו-טפו ועדיין הפחד ברמות משתקות. אני מרגישה דומה לאמא וזה לא נעים. המחשבות שלי לא טובות בלשון המעטה וזה לא נעים בלשון המעטה :-).
התחלטתי ללמוד צרפתית וזאת היתה טעות כי אני באמת לא יכולה לשבת שעות. הגב הורג אותי. הריכוז על הפנים. אנ לא זוכרת כלום למרות שעברתי על החומר כמה וכמה פעמים. ואם היתה לי הזדמנות להוכיח שאני עושה מה שאני מטיפה לו אז נראה לי שאני קצת נכשלת. אולי העיתוי בכל זאת היה שגוי. חשבתי שהיות שהיום הקורס הוא במחרחק 10 דקות הליכה מהבית זאת הזדמנות פז ואם לא אעשה זאת היום אז כשנעבור זה כבר אבוד. והנה אני רק מקבלת תזכורת לפער ביני לבין ילדיי. כמה הם מצליחים בסה"כ ואני נותרת מאחור.
ובתוך כך אחי הקטן והמצליח (מבחנה תעסוקתית\כספית (אין ילדים מבחירה)) לשכנע אותי שאין ערך להשכלה גבוהה ומונה שוב ושוב את כל מכריו בעלי ההשכלה לעומת אלה שבלעדיה וכמה כל אחד מחברי שתי הקבוצות מרוויח. אלא חסרי ההשכלה הגבוהה (בארה"ב) מרוויחים לאין שיעור יותר.
יום טוב לארבעת קוראי הבלוג :-)
